זוכר..?

אתה זוכר…?
אתה זוכר שסיפרת לי על המקום שבו אין דאגות..
על המקום שבו הכל טוב,
על המקום שבו נמצאים רק האנשים הטובים,
על המקום שאין מלחמות,
על המקום שאין דאגות,
על המקום שאין שנאה,
אתה זוכר…?
אתה זוכר שסיפרת לי על המקום ההוא,
על המקום הזה,
על המקום הזה שבו כולם שמחים,
שאין טיפה של עצב,
שאין טיפה של גזענות,
אתה זוכר..?
ואתה זוכר שאמרתי לך שאני רוצה להיות במקום הזה,
ואתה ענית לי שלכל איש יש זמן מיוחד שבו הוא צריך להגיע לשם,
אתה זוכר..?
אתה זוכר שאמרתי לך שאני מעדיפה להיות שם מאשר להיות פה,
בעולם הזה
שכולם רודפים אחרי שנאה,
שכולם מפזרים שנאה.
שכולם מחפשים מלחמות,
שכולם מתחילים מלחמות.
שכולם צוחקים על השני,
שכולם מחפשים דרך לגרום לשני להיפגע, לבכות..
אתה זוכר..?
אני מקווה שאתה זוכר,
זוכר את השנאה שהייתה כלפי,
את המלחמה שהייתה נגדי,
את הגזענות,
את העלבות,
את הדאגות שהיו לי..
אתה זוכר..?
אם אתה זוכר,
אני רוצה להגיד לך שמצאתי דרך,
מצאתי דרך אולי קצת כואבת,
דרך שבאה מכאב, מפגיעה,
הרי זה לא סוד שהייתי הרוסה,
אבל סוף סוף מצאתי את הדרך להגיע,
להגיע למקום הזה,
למקום שכולו טוב,
למקום שכולו אהבה,
אז אם אתה קורא את המכתב הזה אל תבכה,
תשמח,
לא בגלל שכנראה אני עכשיו חסרת חיים,
תשמח כי עכשיו אני במקום טוב יותר,
כי עכשיו אני במקום שיקבלו אותי,
שיקבלו אותי כמו שאני.
סוף סוף אני במקום הזה,
סוף סוף אני פה,
במקום הזה,
בגן עדן.