ארבע מידות בנותני צדקה
הקבצן הזקן:
בעיר גדולה, באחת הסמטאות הצדדיות, ישב איש שבע ימים. מתחתיו מזרון דק ומעופש ובידו ניצבה כוס קרטון בלויה, בה רק כמה אגורות.
זקנו הלבן היה מלוכלך מאבק ואפר, בגדיו היו מרופטים ובלויים וכול עובר ושב שנתקל בעיניו העצובות, יכל לראות שהתקווה בהם אזלה לפני זמן רב.
ימים רבים ישב הקבצן, מתחנן לעוברים ושבים לפרוטה נחותה, בה יוכל להשיג לעצמו מעט מזון ולהרוות את צימאונו הקשה מנשוא.
באחד מימי הקור הקשים, כאשר השלג כבר החל לרדת ולכסות את העיר בשמיכה צחורה, עבר אדם צעיר. בגדיו חדשים ונקיים, לחייו סמוקות ובריאות והוא עטוף מעיל חם.
לעומת רוב האנשים הוא הפנה מבטו אל עבר הקבצן ועיניו נמלאו רחמים לנוכח המראה המזוויע של הזקן.
"אמור לי קבצן, מהו שמך?" שאל האיש. "שמואל" ענה בקול צרוד הקבצן. "ומה מעשיך בסמטה נחותה זו?" המשיך לשאול האיש. "מחפש פרוטות אני" ענה הזקן בקול חלוש.
"התהייה צדיק ותתרום לי פרוטה?" ביקש הקבצן בקול מעורר רחמים. "אתרום" ענה האיש בחמלה והוציא מכיסו חמישה מטבעות כסופים והושיט לעבר הזקן הקבצן.
"תודה לך איש צעיר" ענה הקבצן ועניו נצצו. "חסיד אמיתי אתה" אמר באושר. האיש הצעיר הנהן בכובד ראש ופנה לדרכו.
הקבצן הביט בו הולך, מתרחק ונעלם באופק.
חודשים אחדים לאחר ביקורו של החסיד, אישה מהודרת עברה בסמטה. היא פנתה אל הקבצן. "התתרמי לקשיש מסכן זה כמה פרוטות גברתי הנאווה?" ביקש הזקן בקולו החלוש.
"אתרום לך זקן יקר, אך מוכרח אתה להבטיח לי דבר מה." ענתה האישה. הקבצן היסס לרגע קט ואז שאל המעט חשש "ומה הדבר?".
"הנך חייב להבטיח לאנכי שלא תיקח פרוטה מאדם אחר" אמרה האישה ואז ראה הקבצן שעינה רעה בשל אחרים.
הקבצן הזקן שלא אכל מזה זמן רב, היה נואש למעט מזון ועל כן, הנהן בראשו באיטיות. "הנני מבטיח" ענה ולקח מן האישה את הכסף המועט שנתנה לו.
האישה חייכה אליו חיוך תמים ופנתה לדרכה, בסוף הסמטה החשוכה.
מספר ימים לאחר מכן נתקל אדם נוסף בקשיש הקבצן. "התוכל לתרום לי פרוטה אישי הטוב?" ביקש הקבצן וקולו נחלש מיום ליום.
האיש זע במקומו באי נוחות. "איני יכול לתרום לך פרוטה, אך קבוצה נוספת של אנשים בדרכה לכאן, הכדאי שתשאלם" אמר האיש.
"אני מבין…" לחש הקבצן הקשיש והשפיל מבטו אל האדמה המלוכלכת, עליה ישב. עינו רעה בשלו.
הימים עברו בעצלתיים בעוד הזמן אצל הקבצן כמעט ולא זז. הקבצן הקשיש סירב למות, הוא היה נחוש בדעתו להמשיך לשרוד עוד זמן רב, אך היה זה ברור שאם ימשיך באורך חייו העלובים, ימות תוך זמן קצר.
בימיו האחרונים פגש הקבצן באיש נוסף, מבוגר הוא, בשנות החמישים לחייו. "בבקשה אדוני הטוב, תרום לי פרוטה נחותה, ימי ספורים ואחדים ומותי קרב ובא. אנא ממך, תרום לקשיש מסכן כמוני פרוטה אחת?" התחנן הזקן בעיניים דומעות.
האיש שלח אליו מבט זועף. "ומדוע שעלי לתרום לך? הרי זר וזקן אתה וימיך ספורים. הנני אדם העובד עבור כספו ולחמו. מפרנס אני משפחה גדולה, מרובת ילדים. לא אתרום לך קשיש זקן. דמך לא יהיה על ידיי" ענה האיש בקור רוח. הרי רשע הוא.
"הנני בטוח כי גם קבוצת המטיילים העוברת באזור, לא תתרום לקשיש פתי כמוך." הוסיף ברשעות והלך לדרכו, מתעלם מתחינותיו של הקבצן.
קבוצת המטיילים עליה דיבר האיש הגיעה לסמטה. "שלום לך קבצן טוב לב, התוכל להראות למבקרים כמונו היכן נמצאים אנו?" ביקשו התיירים.
הקבצן לא קבע תנאי בו יאמר לתיירים היכן נמצאים הם עבור פרוטה, הוא גם לא ביקש מהם דבר מה. כבר ממבט חטוף בפניהם, ראה הוא שלא ייתנו לו דבר.
הלא האדם הינו חמדן ורשע ביוצרו הראשוני. וכך מת הקשיש הקבצן. במחשבה, שלעולם אין תקווה.
תגובות (28)
סיפור מדהים. אני כל כך אוהבת אותו. אני יכולה לשבת על המחשב ולקרוא אותו עשרות פעמים.
זה יפה מאוד~ אהבתי את הכתיבה, זה במשלב לשוני גבוה מאוד ועם זאת לא מוריד מהסיפור [כי לפעמים כשכותבים בשפה כזאת זה הורס את הסיפור מהבחינה שזה לא מתאים, אבל כאן זה יושב מעולה]
מהמם ועצוב…):
זה מממש יפה. עצוב. וקשה. קשה שמסתכלים עליהם, ברחובות, זנוחים שכאלה, וגוססים. מנסים לא ליצור קשר עין.
אמרתי לך שזה יתקבל. אמרתי לך, אמרתי לך אמרתי לך!!
השפה הגבוהה מדי של הקבצן והאנשים שמדברים איתו, עצבנה אותי.
ובכלל, האם לקבצן לא אמורה להיות שפה דלה יותר? ואם כן, האם האנשים לא מופתעים קצת? משהו?
אני יכולה לדבר אתך בכנות חתול ים שכמותך?
גם את מעצבנת אותי.
אפילו מאוד…!
יש אמרה חכמה מאוד, כדאי שתנסי אותה:
"אם אין לך משהו טוב לומר, אל תאמר דבר"
את רוצה לומר משהו רע? בבקשה, בשמחה.
אבל זה מותנה בכך שתאמרי גם דבר טוב.
אז עד כמה שאת מעצבנת אותי (ואת מעצבנת אותי מאוד), אני שומרת על קור רוח ואומרת לך את הדבר הבא: את. לא. אלוהים!!!
את לא יודע הכול, את לא יודע איך לכתוב את הסיפור המושלם, את לא סופרת והכי מעצבן, זה שאת כתבת בקושי 14 סיפורים ואת כבר אומר לכולם ששלהם לא טובים.
את מסתכלת תמיד על חצי הכוס הריקה, זה הרגל רע.
כול הקטע אמור להיות בדפה גבוה, זה הייחוד שלו.
הקבצן לא חסר השכלה. הוא קבצן.
הוא יכול להיות משכיל וחכם או טיפש ואידיוט, אבל הנקודה: הוא קבצן והסיפור בשפה גבוה. זהו! נקודה! סוף משפט!
את יכולה לפעמים גם רק לקרוא סיפור ולכתוב שאהבת אותו או נהנית ממנו.
הבנתי שלפי הפרופיל שלך צריך להישמר ממך כי את יכולה להיות רעה בתגובות, אבל די!
יש גבול!
זה תת רמה לחלוטין -_-
כן, אהבתי את הסיפור אבל היא צודקת.
נכון, זה לא אומר שהיא הכותבת הכי טובה, אבל זה שיש לה ארבע עשר סיפורים לא אומר שהיא לא כותבת טובה.
זה כמו שיכולים להיות לך מיליוני חברים צבועים וחברה אחת מעולה. מה עדיף? אה?
היא נתנה לך ביקורת בונה.
יש לי גם ביקורת בונה לתת לך אבל לא בא לי שתגיבי ככה.
והיא אומרת דברים טובים. את פשוט לא שמה לב.
וקבצן רוב הסיכויים שיש לו פחות השכלה, וגם אם כן, מי מדבר בצורה כזאת?
חוץ מזה, יש לה מה לומר – איך לעזור לך.
טוב. אני עייפה. ביי XD
העייפות שלי בנוגע לתגובות ארוכות לא קשורה לה מאני כותבת בתגובות.
יום טוב (:
זאת לא ביקורת בונה מה שהיא נתנה. היא רק אמרה דברים רעים.
והאמת, המעודדת, אני מסכימה איתך.
שמתי לב באמת שחתולת הים הזאת יודעת רק להגיד דברים רעים. גם על סיפור שלי.
כאילו, סבבה, את אוהבת לבקר וזה טוב, אבל למה להיכנס לקטנות ולהגיד רק מה שאת לא אוהבת? ומה עם מה שאת כן?
חוץ מזה, אני לא אוהבת את ההתנשאות הזאת שלך ואת זה שאת מתגאה בזה שאת רעה בתגובות.
אני חייבת להודות, זאת ביקורת בונה לגמרי.
לא שאת כותבת יותר טוב…
תני לי ליהנות מהסיפור הראשון שלי שנכנס (בזכות דרדסית!) לבחירת עורכים!
-ידעתם שצריך לשלוח גם לינק לסיפור?…-
חח בבקשה :)
מגיע לך. אני מתה על הסיפור הזה.
וכן. ידענו. זה כתוב ב-"הוראות" של זה.
למה את משמיטה את נותן הצדקה לנקודה קטנה בהתחלה כדי להיפתר ממנה?
הרי האדם בהתחלה טוב עובדה שצריך לציין מדוע הוא רע ולא להסתפק בזה!
אני אגיד לך את האמת, אני אחרי טיול שנתי ואני הכי לא בפוקוס בעולם, אז לא הבנתי שום דבר… -_-
וזה לגמרי לא באשמתך!
העיניים שלי גם ככה חצי סגורות…
קודם כל סיפור מושלם, הרעיון מעולה, הכתיבה יפה, הצלחתם בגדול שתיכן!!
לגבי מה שקרה בתגובות… אם זה סיפור שכביכול קרה בעבר אין בעיה שיהיה שפה גבוהה כי ככה היו מדברים פעם לא??
אני איתך מעודדת, קבצן זה בהחלט לא טיפש וזה סיפור יפה שאף אחד לא יגיד משהו אחר
אני ממש ממש אהבתי 3>
ובכן, תודה רבה!
אני מעריכה את זה מאוד, ונכון, כשאני ו-iet it go כתבנו את הסיפור דמיינו אותו בשנים מוקדמות יותר.
כשטלפון נייד היה מדהים וטלפונים ציבוריים היו בשימוש נרחב.
המיתון היה קטן והשפה הייתה נקייה וברורה.
סיפור מדהים כמו כל הסיפורים שלך (;
חח תודה.
עכשיו אני מבינה איזה כועסת הייתי… -_-
חחח כנראה שזה מה שקורה שכותבים עייפים…
סליחה :)
למרות שאני עדיין חושבת שחתולת המים כותבת רק דברים רעים.
ביקורת בונה מורכבת מהדברים הטובים והרעים שאהב המבקר ומסתיימת בעצות לשיפור.
הקטע הוא, שכולם כאן כול כך עיוורים מסיפורי ערסים וסיפורי מפורסמים וסיפורי מי יודע מה! שכשמישהו כותב סיפור בשפה גבוה ונקייה, אתם נדהמים לצד הרע.
אני לא אומרת שחתולת הים כותבת רע בגלל שאין לה הרבה סיפורים, אני אומרת שיכול להיות לאין לה ניסיון כמו לכותבים אחרים כאן ולמרות שסך הכול זו מדינה חופשית והיא יכולה להביע את דעתה האישית על סיפורי, היא יכולה להפגין קצת דיסקרטיות ורגש.
כי ממה שאני רואה, מהמסך שלי ומהדעה שלי -ואנחנו בני הנוער לוקחים דברים למקומות שאנשים מבוגרים או צעירים בחיים לא היו לוקחים- חתולת הים לא אומרת ביקורת בונה, אלא רק דברים שהיא לא אוהבת.
היא שואלת למה זה ככה? ולמה זה ככה?.
אני עדיין זוכרת את התגובה המעליבה שלה אל אחד השירים שלי -סתם שיר-
"יש אנשים שיודעים לכתוב סיפור.
יש אנשים שיודעים לכתוב שירים.
ויש אנשים שלא יודעים אף אחד מהם.
אני מניחה שאת הסוג השלישי.
מה מניחה? בטוחה.
השיר טוב."
ובכן תודה באמת שכתבת בסוף שהשיר טוב!
כי זה הפך את התגובה לבסדר נכון?!
אז זהו, שלא.
התגובה הייתה מעליבה ופגעה בי, אבל אני לא לוקחת ללב מאנשים שאני לא מכירה, לא רוצה להכיר וסך הכול, לא אכפת לי ממך.
אז בשביל מה אני אקח ללב?
אני חזקה יותר מזה.
אז עכשיו, כשתכתבי למישהו תגובה, תחשבי שלוש פעמיים לפני שאת מעלה אותה.
כי כמוני, יש הרבה. אבל כאלה שלוקחים ללב כול דבר קטן? יש יותר.
אז תיזהרי, כי כמו שאת שולחת את ההודעה בשנייה, כך יכולת לגזול חיים.
בתגובה אחת.
תאמינו או לא, זה כבר קרה.
אני מאמינה כי אם הזזת ענף מצד השביל אל אמצע השביל, יכולת להציל חיים או להרוג.
איך? אני אסביר.
טיילת בשביל, הזזת ענף ושמת אותו באמצע השביל והלכת.
אפילו כעבור כמה שעות, יכולה להיות קטטה בין שני אנשים ואחד מהאנשים יתפוס את המקל וידקור את השני וזה ימות.
חיים ומוות.
קודם כל, אני מתנצלת. לא חשבתי שתיקחי את זה קשה מדי.
באותו הזמן, קצת מיהרתי. בדרך כלל אני אומרת שאני לא אחזור על השבחים שנאמרו לפניי.
זה סיפור טוב, אני לא אומרת שלא, אבל הקטע הזה הציק לי בעין. זו זכותי, לא?
אני לא אומרת שכל קבצן חייב להיות טיפש, אבל משהו בקבצן הזה ספציפית היה חסר לי כדי לקשר בין השפה שלו אליו. ובכלל, זו סטיגמה. לרוב, אנשים משופעים מסטיגמות, לכן ציפיתי שהאנשים שמעניקים לו משהו יושפעו בחלקם מכזו.
זו זכותי גם לצפות למשהו.
מלבד זאת, יש אנשים פוגעים ממני והערות בוטות יותר מזו. בדרך כלל אני משתדלת מאוד לא להעליב, ולא נזהרתי פה כי אותי אישית הערה כזו לא הייתה מעליבה.
לפעמים, כמו כל בן אדם, אני שוכחת שאנשים מקבלים דברים בצורות שונות ממני. אי אפשר לחפש כל ענף בחשד שישתמשו בו לדקירת מישהו (ואי אפשר לדקור בענף, אם אני כבר בקטע של הערות). ככה אני חיה. וזה לגיטימי, ואני מצטערת כי לא ידעתי שזה כל כך מעליב.
וכן, זה לגיטימי. הרי גם את מניחה שאני צריכה לא לומר דברים לשיפור כמוך. ואני מבינה גם את זה.
אני חושבת שהאמרה מתייחסת למה שעלייך לומר לבריות, מתוך נימוס. שזו מעין עצה כזו איך לשכנע את הבריות, או איזו הערה של יודע דבר לאיזה נודניק שמעיר לו כל הזמן. אי אפשר באמת לומר רק דברים טובים, כי אין דבר כזה.
ולא, אני לא סופרת ואולי לא כתבתי כל כך הרבה סיפורים באתר הזה (ודגש על "באתר הזה") אבל אני לא חושבת שמספר הסיפורים שכתבתי פה דווקא מעיד על היכולת שלי. אני גם לא חושבת שאני כל כך מוכשרת וטובה, אבל גם אם אני לא – יש דברים שאחרים מבחינים בהם ושהכותב עצמו לא.
וזה שאני כביכול מתגאה בתגובות הרעות שלי, זו ציניות. קצת צחוקים אנשים?
התגובה שלי שציטטת היא לא תגובה פוגעת ואני לא מבינה מה פוגע בה. אני באופן אישי, לא מבינה איך לכתוב שירים. בגלל זה, אני משתדלת לזכור לציין זאת בכל התגובות שלי. לפעמים אני שוכחת. בכל מקרה, זו הייתה מחמאה. שאת יודעת לכתוב מצוין גם שירים וגם סיפורים. זה כל כך מסובך להבין?
חוץ מזה, אני אומרת את הדברים הרעים מתוך הבנה כזו: מה שהערתי, הערתי. מה שלא הערתי, טוב. כלומר, הכל טוב חוץ ממה שהערתי עליו. גם זה לא נראה לי מסובך כל כך להבנה. אולי זה באמת ברור רק לי.
אמרת שאני מרבה לשאול לגבי הסיפור. ובכן, על זה אני לא מצטערת. יש משהו לא מובן לי, אז אני שואלת. אולי פשוט ההיגיון של זה נסתר מעיניי. אם מישהו מעיר לך משהו, את מסבירה, נכון? אז לפעמים אני לא בטוחה האם פיספסתי משהו או שלא, ולכן אני שואלת כדי שתוכלי להסביר בלי שאטפל אלייך בהאשמות שווא.
כשקראתי את כל מה שכתבתן, גם נעלבתי לרגע. חיכיתי שזה יעבור, כדי שלא תצא לי תגובה של נעלבת. הבנתי שיש משהו בדברים שלכן, אבל עדיין יש שני דברים שאני לא מקבלת:
1. אני לא עומדת להתרפס מול כל כותב ולא מתכוונת לזרוק איזה "מושלם" ולברוח. לדעתי, אם אני יכולה לעזור במשהו ולהפנות את הכותבים למשהו שהם לא הבחינו בו ואולי יכולים ורוצים לשפר, אז למה לא?
2. אולי גם אתן נעלבתן ואתן באות לגונן על כל אלה ש'העלבתי', אבל גם לי יש רגשות. זה פשוט חנק לי בגרון והידיים שלי רעדו למשך איזה חמש דקות. אני מודה שמעולם לא חשבתי שההערות שלי כל כך פוגעות, אבל גם בהערה הארוכה (מאוד מאוד) הזו אני מנסה לא לפגוע. זה הרגיש לי קצת כאילו אתן באות במטרה להעליב אותי, וזה פגע בי אפילו עוד יותר.
באמת, שאף פעם לא באתי לפה עם המשימה לפגוע בכך וכך אנשים בתגובות. זו גם לא המטרה שלי כרגע. המטרה שלי הייתה נטו להעיר את מה שאני חושבת במטרה שהכותבים שהערתי להם ישתפרו. כנראה שמעכשיו היא תהיה להעיר לאנשים בלי שהם יצאו לפעולת חיסול כוללת (גם ציניות, למקרה שנעלבת. ולמקרה שנעלבת, שוב סליחה. זה כבר מתחיל לעייף אותי).
מעולם לא שנאתי מישהו בגלל ההערות שלו. מעולם. לפחות לא במשך כל כך הרבה זמן אחרי שהוא העיר.
אני מניחה שאני נאיבית מדי מכדי לצפות שאנשים לא יחשבו את זה עליי.
אהבתי את הסיפור מאוד
אבל כסופרת או כסתם תחביב של כתיבת סיפורים אחרי שקראתי תגובה אחר תגובה את חייבת לדעת לקבל ביקורת בונה ולא להשפיל או לכעוס על מי שנותן לך אותה ההפך את צריכה לחשוב על זה ואם את לא חושבת שהביקורת רלוונטית את חייבת לדעת להעביר את זה הלאה היא לא עשתה לך בכוונה והדרך שבה הגבת הייתה לא לעניין
מסכימה
מסכימה איתך
אל תשאלו מה אני עושה פה, אבל אני רק חייב להעיר משהו. המשלב בסיפור הזה לגמרי לא עקבי, רגע אחד הסיפור כתוב בשפה גבוהה וברגע שאחריו בצורה שאינה תקנית. בנוסף, חלק מהתיאורים והדיאלוג שנכתבו בשפה גבוהה נראים מאולצים וזה נראה כאילו שחיפשתן איפה אפשר להכניס דברים בשפה גבוהה רק לשם השפה הגבוהה גרידא, מבלי להתחשב בהשפעת הדבר על שאר האספקטים של הסיפור (הרבה מהשימוש שלכן בשפה הגבוהה לא נכון ויוצא שיש בסיפור הרבה שגיאות וכתיבה לא תקנית. מעבר לזה, קשה לקרוא סיפור שכתוב בשפה מתחלפת – לפעמים גבוה ואז פתאום נמוכה וחוזר חלילה ויש הרבה מילים "תקועות" ומשפטים "תקועים" שההרגשה היא שאינם משתלבים בטקסט ולא תורמים דבר לסיפור ונכתבו רק כדי שיהיו שם).
ורק אוסיף לסיום, בתקווה למנוע דיונים מיותרים: זה לא אישי, זוהי רק דעתי כקורא ועצתי לכן כאדם שמתיימר להיות סופר.
חח אוקי….
נרגיע קצת את הרוחות ונסדר כמה דברים…
קודם כול, תודה לפוצפין ול eden19 על הביקורת הבונה, אני ו- let it go ניקח את זה לתשומת ליבנו.
דבר שני, יש מצב שלא קראתי את התגובה של חתולת הים נכון?
כי לפי דרדסית (למה אף אחד לא שאול אותי אף פעם למה אני קוראת לה ככה??), את -חתולת הים- כתבת לי משהו אחר לגמרי.
אם כן ואם לא, אני כן מעריכה את זה שאת יודעת לבוא ולהודות שיכול להיות שמשהו בדברים שעשית לא היה בסדר.
בכול אופן, התגובה שלך כן פגעה בי מעט, אבל אני עדיין חיה נכון?
בכול אופן, אני רוצה להתנצל.
יש מצב שהתגובה שלי הייתה קצת מוגזמת וגם אני, כמוך, לא רציתי לפגוע בך.
אני אומרת: בואי נשכח שזה קרה.
גם ככה ה׳וויכוח׳ הזה מעורפל והפרטים לא ברורים.
אין לי כוח לריב, אני עייפה מריבים.
אני אוהבת לכתוב, את אוהבת לכתוב, הייתה בנינו מריבה קטנה ובריאה -כן כן, בריאה- ועכשיו היא נגמרה.
עדיף שנהיה חברות מאשר אויבות.
עכשיו אחרי כול זה, את תדעי להבא לרסן את עצמך טיפה ולחשוב פעמיים לפני שאת מגיבה משהו. לחשוב, האם יש מצב שהתגובה שלי יכולה לפגוע במישהו?
ואני להבא אדע להרגיע את עצמי מעט לפני שאכתוב תגובה כועסת ומעליבה שתוציא גם אותי בתור חמומת מוח שלוקחת הכול ללב.
אז הכול טוב בנינו?
אהבתי מאוד…
השפה הגבוהה ישבה בול במקום.
את האמת פלאר צודקת…
האדם הטוב צריך להיות לא בהתחלה, אולי גם לא בסוף אבל הייתי נותנת לו להיות קצת אחרי, אולי באמצע.
חוץ מזה הכל מדהים.
בקריאה חוזרת אני גם חושבת כך
מדהים, לא סתם זה נמצא ב״בחירת העורכים״