אנשים טובים באמצע הדרך
\"אנשים טובים באמצע הדרך\"
הבקר הייתי עדה למעשה כה אדיב למעשה כה הומני מצדו של איש מהמם.
קשישה הנעזרת בקב הליכה כשהיא סוחבת 2 שקיות גדולות
כנראה עם דברי מזון שקנתה לעצמה רצתה לעלות לאוטובוס אך כמובן היא לא הצליחה.
ישבו שני צעירים במקומות הראשונים \"ופתאום בא להם להביט לעבר הנוף\" זו תחבולה כדי שחלילה לא יצטרכו לעזור או לפנות את מקום הישיבה.
בסוף התור עמד איש לא הכי צעיר בעולם אך כשראה מה קורה עם הקשישה מיהר לעברה, ראשית עזר לה לעלות ולאחר מכן העלה את שתי השקיות שלה ושאל את הנהג :\"אדוני הנהג האם שני המקומות הראשונים מיועדים לקשישים ומוגבלים?\"
\"נכון אז אנא תבקש מאחד הבחורים אשר כל כך מתעניינים בנוף שיואילו לאפשר לאשה זו לשבת.
האם חשבתם שהם קמו מרצונם?? לא ולא רק קמו כשהנהג הרים את קולו ואמר קומו מיד ואם לאו אני לא נוסע.
איך שלא יהיה הם נעתרו בלית ברירה – פשוט בושה ופינו את הספסל הראשון.
האיש הטוב כך אכנה אותו מאחר והוא איש מקסים, עזר לקשישה לשבת ואת 2 השקיות הניח לידה. כשהיא התיישבה וכמובן כל התור שממתין לנסוע החל להרים את קולו ואז וזה הדובדבן של סיפור קשה ועצוב, האיש הטוב הרים את קולו ואמר:\"אתם לא מתביישים במקום שתעזרו לחלש לישיש למסכן צועקים כי אין לכם זמן ורק רוצים לנסוע.
האיש הטוב שאל את הישישה היכן היא יורדת ולאחר שהשיבה לו אמר לה : אל תדאגי גם אני יורד באותה תחנה ואבוא לעזור לך לרדת.
כעבר מספר תחנות צלצל האיש הטוב ומיהר לגשת לאותה אשה כשהוא עוזר לה לרדת מהאוטובוס עם המטלטלין שלה ומאחל לה שבת ברוכה ושב ועלה לאוטובוס – הוא לא היה אמור לרדת בתחנה זו אך רצה לא להביך על הישישה ואמר שגם הוא צריך לרדת.
חברותי וחברי היקרים
\"יש אנשים טובים באמצע הדרך – יששששששששששששששששששש
תגובות (3)
סיפור יפה מאוד. אם כי לא הבנתי במי הישיש נזף, בנהג או הצעירים או שאר הנוסעים?
כדאי שתורידי את הקווים הנטויים.
ל572 ערב טוב תודה על הביקורת הבונה והישיש נזף בצעירים אשר החליטו להתבונן בנוף כדי חלילה וחס לא לדעת לאשה המבוגרת בעצם לאשה הקשישה לשבת במקום מושבם וכן נזף באנשים אשר רצו לעלות לאוטובוס שימתינו שנייה עד שהקשישה תשב במקום מבטחים.
"שתי השקיות" – אין לכתוב מספרים בספרות, אלא אך ורק במילים.
"פתאום בא להם…" – את המרכאות יש לשים לפני ואחרי המילה 'פתאום' בלבד. דבר זה מבטא את הציניות שאליה התכוונת. כאשר המרכאות סביב כל המשפט, זה דומה לציטוט. (בענין הלוכסנים כבר העירו לך).
ההסבר אחרי ה'פתאום' מיותר. תני לקורא להבין לבד.
תחילת ציטוט, יש למקם בתחילת שורה.
לאחר "לאפשר לאשה זו לשבת." חסר סגור-ציטוט.
"ואיחל לה שבת ברוכה" – 'מאחל' בזמן הווה לא תואם את שאר הסיפור.
לאחר ששב לאוטובוס, שימי נקודה. ההמשך מיותר.
"חברותיי וחבריי היקרים" – עם שני יו"דים. לחלופין- הוסיפי ניקוד.
העימוד נהדר, העברית בסדר בדרך-כלל. הפיסוק לוקה בחסר.
לכל משפט תקני, נושא אחד בלבד. בסוף כל משפט תקני יש להוסיף נקודה (או סימן שאלה/ קריאה/ תמיהה). קראי בקול את מה שכתבת, לאחר החלוקה למשפטים. בכל מקום שנדרשת להפסקת נשימה או הפסקה מתודית- הוסיפי סימן פיסוק.
את מוזמנת לקרוא את 'סיוט באוטובוס' שכתבתי. מעין תגובת נגד לסיפורך.
תנו לחיות!! חיות.