אני אנורקסית!(סיפור)

"מאיה קומי תורך" המורה אמרה אזרתי אומץ וקמתי הילדים הסתכלו עליי במבט של שנאה וכעס ומה לא?
"אני יספר לכם סיפור ,על ילדה " הכיתה לא הבינה אותי התילחששויות רבות "הייתה ילדה שהיא לא הייתה מקובלת כלל לא והיו לה חברות אבל לא אמיתיות כאלה שבגדו בה ושלא היה אפשר לסמוך עליהם וחברה אחת שהיא כן שמחה עליי אמרה לה שהיא שמנה ילדה החשיבה את המילה שלה ורזתה שלוש קילו בערך הילדה כבר עלתה לחטיבה בתקופה הזאת ושם? מה לא עשו לה הרביצו לה קיללו אותה השפילו כינו ומה לא? אז הילדה הזאת הרעיבה את עצמה היא לא רצתה לחיות כאן לאחר שבועיים היא רזתה מ40 ל27 היא בקושי אכלה ואחת המורות שמה לב לזה היא שאלה את הילדה והילדה אמרה שהיא מרגישה שמנה עד לפני ההצקות היא לא הרגישה ככה היא ידעה שלא שונאים אותה בגלל זה אבל היא המשיכה לא לאכול היא לא הייתה מוכנה לקבל כלום בעבור לאכול השנה עברה לה בסוף השנה היא קצת חזרה לאכול והיא שקלה 38 החיים ניראו לה שמחים יותר ולא הציקו לה במשך חודש היא אכלה ושמחה ועם הילדה ניתקה קשר
היא ניסתה להיות מי שתמיד היא רצתה אבל זה לא עבד להרבה זמן ההצקות חזרו הילדה כבר שקלה 45 ושוב היא הרתה ל40 אחרי כמה זמן היא חזרה ל 45 ועכשיו היא שוקלת 43 היא מנסה לחייך כי טוב לה עם הידידים שהיא רכשה ועם החברות שיש לה אבל עדין מציקים לה עדין פוגעים באותה ילדה והיא מרעיבה את עצמה שקשה לה היא רואה את עצמה כשמנה וזה רק כי אין לה בטחון הילדים ממשיכים לפגוע ולהמציא עלייה שמועות ולצחוק עלייה היא מחייכת ועונה או אומרת משפט חוכמה לחברות שלה וממשיכה הלאה או שככה זה רק נראה? אז זה בכלל לא ככה היא אולי עונה ומחייכת אבל זה שובר אותה מבפנים שככה היא דווקא היא דווקא בה פוגעים כי היא שונה,היא לא אוהבת את אותם הדברים שרוב הכיתה אוהבת ויש לה לבוש אחר אבל על זה לשנוא בן אדם? בכל מקרה הילדה הזאת חייה את החיים כמה שהיא יכולה כואב לה אבל היא מתמודדת עם זה.." " אם היא שונה אז מגיע לה" רועי אמר " מגיע לילדה שתרעיב את עצמה כי מישהו דפוק יקלל אותה יקרא לה זונה? ועוד שהיא לא עשתה כלום?!" "ילדים מטומטמים" אמרה רונית "מושפעים דפוקים"ליאור אמרה "מסכנה הילדה ,איך את מכירה אותה?" ליאל אמרה " הילדים האלה שאתם ליאל רונית וליאור אתם מי שפוגע בה" אמרתי " אנחנו?!" אמרו בבהלה ביחד "כן אתם אתם הילדים שפגעו בה והורידו לה את הביטחון" אבל אני לא מכירה אותה בכלל!"רונית אמרה " כן גם אני!"ליאל הוסיפה "ובטח שלא אני"ליאור אמרה " להגיד לכם למה ואיך אתם מכירים אותה?!" איך?!" שלושתם אמרו ביחד"כי הילדה הזאת זאת אני!" אמרתי וחזרתי למקומי כל המבטים הופנו אליי"אף פעם לא חשבתם שזה פוגע בי? אף פעם לא חשבתם שגם אני נשברת? אף פעם לא ידעתם מה עובר עליי נכון? אז אל תשפטו אותי פשוט אל"
"אני מצטערת"ליאור אמרה"אני עוד בהלם" ליאל הוסיפה רונית שהכי היציקה לי רק הסתכלה עליי מהצד וחשבה.. "אני לא צריכה את הסליחה שלכם,אני לא צריכה את הרחמים שלכם סיפרתי את הסיפור רק כדי שתפסיקו לפגוע אבל לא בי באחרים שהחיים שלהם לא הרוסים אני תמיד ירגיש ככה אפילו אם כבר לא תציקו לי יותר אני ישמח שלא תציקו לי אני לא יגיד שלא אבל הצלקת לא עברה וגם לא תעבור…