אמא

אני יודעת שזה ישמע פטתי אבל…
אין לי אמא, אני גם לא צריכה כזו. אני לא יודעת מה ההרגשה של אמא.
אז אני רק אומרת לך נצלי את העובדה שיש לך אמא.
אני לא צכירה את היחסים בין שניכן, אבל מה שמשתמע מהטקס זה העובדה שא אוהבת אותה , את התבגרת ואת פחות ופחות צריכה אותה …
אל תיבהלי מי זה.
תדברי איתה בעדינות על הנושא.
אין לי יותר מה להציע.
בסך הכל תנקי את ליבך מחרטות יתר, כי לא תמיד מספיקים להגיד דברים שרוצים, בעיקר אבל בעיקר לאמא.
תעשי דברים שיגרמו לך להרגיש טוב, ולא כל הזמו לחשוב על :
"מה אני יעשה?"
"איך אני יגיד לה את זה ?"
"מה היא תחשוב?"
"היא תיפגע?"
הסרי דאגות מליבך ותעשי את זה.
תספרי לה.

תודה! :) אנסה לדבר איתה. את גורמת לי לה

את גורמת לי להבין כמה מזל יש לי

אני מסכימה עם "לא אחת שכותבת", לי אומנן יש אמא, אז אני יודעת שזו הרגשה נוראית להביט לה בעיינים ולדעת שאת מסתירה ממנה משהו. דברי איתה, ספרי לה דברים בעדינות, ובידיעה שזה יעשה לשתיכן טוב.

תודה! :)

אני ממש מבינה אותך. לפעמים כשאני רוצה לספר לאמא שלי משהו אני מרגישה מין חומה כזאת וזה בלתי אפשרי. חוץ מזה – הכתיבה שלך מדהימה! אני באמת מסכימה עם זה שכדאי לספר, אבל אני יודעת כמה קשה זה יכול להיות, במיוחד (אם זה נכון אצלך) כשיש משפחה סגורה יחסית. אז… בהצלחה! וכל הכבוד!!

תודה! מעריכה מאוד את מה שכתבת, ומסכימה איתך בקשר לחומה!:)

לי אין אבא הוא נפטר ואני יודעת שזה שונה למרות שהייתי קטנה הייתי מאוד קשורה עליו והוא לא בחיים ולך יש אמא וזה את צריכה להגיד לה ולספר לה דברים ואני ואמא שלי לא כזה קשורות אז תנסי..

אם אין לך אומץ להקריא לה אז תשאירי את זה פתוח בוורד ותגידי לה להכנס לדר שלך. אני יודעת שזה תשובה קצת…. אני לא יודעת איך להגיד את זה משהו חד ולעניין. חץ מזה אין לי יותר מדי מה להגיד. כמובן רק אם את רוצה שהיא תראה ותדע על זה.

אני יודעת שזה קשה,(וכנראה כבר לא רלוונטי אחרי ככ הרבה זמן מהפירסום),

אבל אמא אוהבת, אני בטוחה שיהיה לה קשה לשמוע אבל ישמח אותה שאת משתפת, ושאת מרגישה איתה בנוח. כי את הבת שלה והיא אוהבת אותך.