אמא היקרה

אמא היקרה,
הרבה זמן לא כתבתי לך, משום שלא היה לי זמן לשבת ולכתוב. המלחמה ממשיכה. אני יושבת עכשיו בתוך בקתת עץ קטנה ומחכה לסימן של ידידיי.
את מבינה, היום אנו יוצאים למבצע חשאי על מנת לאסוף מידע על האויב.
יש להם צבא חזק, והוא גדול יותר משלנו, אבל אני זוכרת את הסיפורים שסיפרת לי לפני השינה כשהייתי קטנה. תמיד אמרת שגם הקטנים יכולים לנצח אם הם עושים זאת בחכמה.
תמיד אמרת שידע זה כוח, אז היום אנחנו יוצאים אל מעבר לגבול כדי לדעת.
אל תדאגי לי אמא, חבריי יחפו עלי, אני אהיה בסדר.
אנחנו חמישה אנשים פה. כולנו לחוצים, אבל אנחנו מחכים בציפייה לסימן. אנחנו רוצים לצאת ולעשות משהו.
זוכרת שאמרתי לך תמיד שעדיף שיקרה משהו רע מאשר שלא יקרה כלום? אז זוהי ההרגשה עכשיו. הפחד מהלא נודע הוא הפחד האכזרי ביותר.
כבר הרבה זמן שאנחנו יושבים פה בחוסר מעש ורואים את חברינו נופלים לנגד עינינו. והיום? היום אנחנו נהיה שם איתם. נעמוד מול האויב.
טוב אמא, הסימן ניתן. אני חייבת ללכת, אבל תזכרי, אני אהיה בסדר. אני מבטיחה לעשות את המיטב.

אמא של לילי היקרה,
אני מצטער. לא הצלחנו לעשות דבר..

המילים הפסיקו שם, ועל הדף נראו כתמי דמעות.. דמעות לוחמים.