אמא, אני אתגעגע….

אמא חיבקה אותי חזק והבטיחה שלא תעזוב,
שהיא רק תלך לשנייה איתם והיא תחזור,
היא גם הבטיחה שכשהיא תבוא נברח מפה,
היא הבטיחה שיהיה רק טוב,
אבל מכל מה שהיא הבטיחה שום דבר לא נשאר,
היא עזבה, עזבה איתם,
היא חזרה אבל אז הם לקחו לי אותה שוב, ואז היא באמת לא חזרה,
היא השאירה אותי לבד,
היא לא תחזור שוב, אני יודע, אני ראיתי אותם מחזיקים אותה,
ראיתי על הפנים שלה שהאחיזה שלהם מכאיבה לה,
הם הכריחו אותי להסתכל,
הם כיוונו אליה את הרובה,
לאאאאאא, צעקתי, צרחתי, השתגעתי
לאאאאאא, אתם לא יכולים לעשות לה ולי את זה,
אבל אז, בום נשמע, צעקה חנוקה פילחה את האוויר,
היא נפלה על הרצפה,
מדממת כולה,
הם צחקו, הסתובבו והלכו,
משאירים את אמא למות לה בשקט,
"לא אמא! אל תמותי! אל תעזבי אותי כאן לבד!" אמרתי לה
"מצטערת בני, אני לא יכולה" אמרה לי בקול קלוש
"בבקשה אמא, את לא יכולה להשאיר אותי לבד במקום הנורא הזה, בבקשה" אמרתי לה בבכי
"תברח מפה הכי מהר שאפשר"
"לא אמא לא, אני מתחנן" אמרתי
"אני אוהבת אותך, אהוב שלי" אמרה ונשמתה פרחה,
והיא שוכבת לה דוממת, מדממת, ורגועה
קמתי, נשמתי עמוק, נפרד ממנה בפעם האחרונה,
ואז ברגליים כושלות, רצתי, הכי רחוק שאפשר,
הכי מהר שאפשר, ובמוחי תמונה אחת בודדת,
את אמא שוכבת נושמת את נשימתה האחרונה
אמא שלי, אמא, אני אתגעגע…