תינוק שלי (המשך)

ואז כול השתבש, בגלל העבודה האחרונה שעשיתי. הרגתי אותו, הצלחתי, העבודה הושלמה, אבל הם תפסו אותי, תפסו אותי וכלאו אותי פה. מעולם לא חשבתי שיתפסו אותי, חשבתי שזה בלתי אפשרי, אבל כנראה שכושר השיפוט שלי נפגע בגלל ההיריון. ועכשיו אנחנו כלואים כאן, הו תינוק שלי, כול החלומות שלי התנפצו בן רגע מאז שהסורגים סגרו בעדי, כול החיים שתכננתי לנו, איך הם יתאפשרו פה בכלא? איך תוכל לגדול כמו כול ילד רגיל כשאתה סגור מאחורי סורג ובריח? איך אוכל לגדל אותך כשאני כלואה כאן? לא הייתי צריכה לבצע את החיסול האחרון הזה! אני כזאת טיפשה, ועכשיו אנחנו כלואים כאן, בגללי. אבל לפחות יש לנו האחד את השני… ואתה תצא לאוויר העולם בעוד ימים ספורים, ובקרוב אוכל להתנחם בך…
הימים עברו וילדתי אותך, כול כך שמחתי, שמחתי עד כדי כך ששכחתי איפה אני, שכחתי שאני כלואה במקום בו לא אוכל לדאוג לך כראוי, שכחתי מכול הצרות, אתה הסחת את דעתי מהכול. אבל השמחה שלי נעלמה ברגע אחד. ברגע אחד נהפכה שמחתי לזעם ובכי חסרי מעצורים, ברגע בו הם לקחו אותך ממני. הממזרים הארורים האלה! למה? למה?! אני רוצה למות! למה הם לקחו אותך, את הסיבה האחרונה לחיי? אני אהרוג אותם! אני נשבעת! אני אמצא ואהרוג את כולם!
הם כלאו אותי פה בצדק, אני רוצחת, אני מבינה את זה. ואני גם מבינה שלא אוכל לגדל אותך בתוך הכלא, התנאים כאן לא מתאימים לגידול ילד רך שכמוך. העונש מגיע לי, ולך לא מגיע לסבול ביחד איתי, אני מבינה את הצדק שבדברים. אבל איפה הצדק בכך שלוקחים לילד את האימא שלו ופשוט נותנים אותו לאישה זרה?
-לאשה שלא מכירה אותו.
-לאשה שלא סבלה בשבילו.
-לאשה שלא ציפתה לו.
-לאישה שלא תאהב אותו כמוני.
איפה הצדק בזה? מה שהם עוללו לך, אין בזה שום צדק תינוק שלי, הם לקחו אותי ממך, ואתה יודע שאיתי היה לך הטוב ביותר, אני הרי הבטחתי לך, ולא, לא שכחתי, אני הולכת לקיים את הבטחתי. אני הולכת לברוח מכאן ולגדל אותך בדיוק כמו שרציתי. וכשתהיה איתי אשכח שנשבעתי להרוג את כול אלה שלקחו אותך ממני, אבל עד אז, עד ששוב אהיה אימא, אשאר רוצחת.