אילו רק היו מדברים

קרייג הביט בהשתקפות המושלמת שלו בראי . החליפה השחורה נצמדה היטב לגופו החסון כאילו נתפרה על פי מידותיו –מדגישה את הקימורים הנדרשים.
הוא קנה אותה רק אתמול –הוא שנא חליפות . אפילו למשרד בו עבר את ההתמחות היה לובש חולצות מכופתרות בלבד ללא הז'קט.
אבל למאורע הזה לא הייתה לו בררה –החליפה השחורה הייתה הכרחית .
הוא החליק את כפות ידיו על הז'קט החלק נגע שוב ושוב בחפתים היוקרתיים שהבריקו על פרקי ידיו .
הוא דמיין שיתלבש כך כאשר יסיים סוף סוף את ההתמחות ויכהן במשרה בכירה בחברה מובילה .
הוא מעולם לא העלה בדעתו שירכוש חליפה כזאת משום סיבה אחרת . ובטח שלא מהסיבה שאילצה אותו לעשות כן.
הוא לא חשב אפילו לרגע ,מהיום שהכיר את רייצ'ל שזה יכול לקרות להם .
הוא פתח שוב את הברז והתיז על פניו מים צוננים.
דקירה חדה פילחה את חזהו לרגע –וכאילו לבנה הונחה על בית החזה .
הוא לא האמין שאי פעם יחוש כך בגלל אישה-אפילו לא בגלל רייצ'ל .

אמבר החליקה את ידיה במורד גופה המחוטב שכוסה היום בשמלת מיני שחורה וצמודה.
היא בדקה שוב ושוב ששום דבר לא פסול ,ולו במקצת ,במראה שלה. שהכול יושב במקומו והשמלה מונחת אליה היטב. שהאיפור לא מוגזם והולם את האירוע . שהשער נופל באחידות ולא מבצבצת אף לא שערה אחת .
עם כל היותו של האירוע שונה ומיוחד ,היא לא יכולה להרשות לעצמה לצאת מהחדר במראה שהוא פחות ממושלם .

ג'ייסון התקשה להתלבש . החליפה שהמזכירה הביאה עבורו נחה על משענת הכיסא עוד מאתמול בערב.
הוא התקשה אפילו להרים את עצמו מרצפת המשרד שבילה אליה את היום השני ברציפות.
בקבוק הוויסקי, שג'ייסון לא זכר את מספרו, היה שרוע לידו בתוך שלולית כהה של המשקה שנשפך ממנה כאשר התהפכה על הרצפה המצופה שטיח.
ריח האלכוהול התפזר בחדר והתודעה של ג'ייסון התפזרה בעקבותיו.
הוא הביט דרך המסך המימי של עיניו על שברי הטלפון והמחשב הנייד – שנחו לא הרחק מהקיר שלעברו הטיח אותם כאשר נמסרו לו החדשות על רייצ'ל .
הוא הרגיש מרוסק כמוהם .הוא לא היה מסוגל לקום . ואילו היה מסוגל …
היה בוודאי מטיח עצמו לעבר אותו הקיר- כי אין לו פתרון אחר . מאז ששמע את החדשות על רייצ'ל .

קרייג נחת בכבדות על האסלה ,מספיק בקושי לכסות את המושב במכסה . הוא טמן את פניו בידיו ועצם את עיניו מנסה להיזכר בערב ההוא . רק לפני יומיים…
היא התקשרה . רייצ'ל כמעט לעולם אינה מתקשרת .
לא אוהבת להפריע .
היא שולחת הודעות ומחכה בסבלנות שיתפנו ויחזרו אליה .שום דבר ,לעולם , לא דחוף מידי בשבילה.
זאת הייתה אחת התכונות שקרייג אהב אצלה.
אבל באותו הערב כאשר הגשם ניתח על החלונות והולם בראשו העייף –קרייג רצה רק להגיע הביתה ולזרוק את גופו על הספה ואת רגליו על השולחן. מנוחה מכל היום המטורף שחווה.
הוא שלף את הטלפון רק בשביל להתקשר לרייצ'ל ולשאול אם מתחשק לה להירגע אתו .
אך היא הקדימה בצלצול לא צפוי – "יש לך רגע בשבילי ?"
הוא זכר היטב את קולה הצרוד מעבר לקו.
הוא לא ידע להבחין באותו הרגע האם היא :עייפה ,חולה או מוטרדת ממשהו . ובאותו המעמד –בו הוא עצמו היה מותש .לא התחשק לו כל כך לברר.
"בטח בייבי", שיקר . מקווה שזאת תהיה שיחה קצרה שתסתכם בבקשה להקפיץ לה אספירין מבית המרקחת .
היא לא דיברה הרבה כהרגלה ורק ביקשה להגיע לביתו בעניין חשוב .
מבין שעומד להתרחש הבלתי נמנע ,ושכנראה ,הוא כבר לא יצליח לנוח הערב. הוא הסכים משתדל להישמע כמה שיותר נלהב מהפגישה .
מבטיח לחכות לה .
והוא באמת השתדל וחיכה .אך הגשם נחלש והפך לסיבים דקים שנמרחו באיטיות על הזגוגיות . והשירים בערוץ המוזיקה התחלפו באחת לשקטים ועדינים. התנור הרעיף חום רב מידיי על גופו שרק רצה להשתחרר ולשקוע בספה שהפכה רכה מתמיד .
הוא היה בטוח שרק יעצום את עניו (שכבר קיבלו רצון משלהם) וכאשר היא תגיע הוא ישמע את הצלצול בדלת או בטלפון .
אך שלוש השיחות שלא נענו מרייצ'ל והודעת הטקסט הקצרה: "נרדמת –לא נורא. רק תדע שהייתי כאן ."
אשר מצא על הנייד שלו כאשר התעורר עם זריחה –גרמו לו להתבדות .

אמבר נשענה במרפקיה על שולחן האיפור שלה ובהתה במראה . עינה נחו על כרטיס ביקור שהיה דחוס בין המסגרת לראי .קרמל .שיזוף 365 ימים בשנה –נרשם על הכרטיס באותיות מעוצבות .
מראות ברורים עלו במוחה של אמבר, תוך שהיא בוהה בכרטיס הנייר.
הזיכרון היה חי עד כדי כך שהיא יכלה להרגיש ,היטב, את טיפות התמיסה נוחתות על גופה העירום .הבחורה שהגיעה לביתה לבצעה את השיזוף בהתזה מפטפטת בלי הרף והטלפון עם הצלצול המיועד לחברתה הטובה ביותר רייצ'ל בלבד מצלצל שוב ושוב על שולחן הקפה .מטרים ספורים ממנה.
בוודאי שהיא יכלה לומר לבחורה לסגור את הפה ואת מכשיר ההתזה וללכת לבדוק עם חברתה שהתקשרה פעמיים –האם יש לה משהו חשוב לומר?
אך היו לרשותה שעתיים בלבד עד אשר הבחור האלוהי שהחלה לצאת אתו יבוא לאסוף אותה לאירוע החברה שלו . ומעבר לשיזוף יש לה עוד מראה שלם לעבוד אליו .
היא רק תשלים את ההופעה ותחזור אל רייצ'ל –אמרה לעצמה אז בראשה .
אומנם החדשות על רייצ'ל חזרו אליה לפני .

נבלע עמוק יותר ויותר בתוך מערבולת היגון והאתנול בא שקע נכנע ג'ייסון למסך השחור שירד על תודעתו וניתק אותו מהמציאות עמה לא היה מסוגל להתמודד.
הריק עזר לו לשכוח ,ולו רק לזמן קצר, את הזיכרון המר של תערובת התחושות הקטלנית המורכבת :מזעם פחד וכאב שאפפה אותו ברגע בו ששמע את ההודעה של רייצ'ל על המשיבון שלו שניות ספורות לאחר שנתבשר על החדשות לגביה .
ההודעה הייתה קצרה ועניינית :"הי זאת רייצ'ל . בטח עסוק . תתקשר כשתתפנה."
עבור ג'ייסון ההודעה הייתה בעלת משמעות הרסנית :הוא לא היה זמין לאישה היחידה בעולם שאהב.
היא תמיד כיבדה את עבודתו הקשה ואת הקריירה הטובענית שלו. לעולם לא הייתה מפריעה או דורשת ממנו הקדשת זמן או אנרגיות אלא אם הייתה לכך סיבה טובה.
ובאותו הערב הייתה לה את הסיבה המוצדקת ביותר . ואילו הוא היה רק שומע אותה הכול היה נראה היום אחרת לגמרי.
אך הייתה לו עבודה דחופה לסיים והגמול אליה היה גבוהה מספיק בכדי להסתגר משאר העולם ולהתרכז רק בביצוע.
עכשיו כאשר הוא יודע את החשדות על רייצ'ל הכול איבד משמעות : העבודה ,הגמול הגבוהה ,הסירה שתכנן לקנות בכסף. ואפילו התעודות והתארים הנחשקים שהיו שרויים בתוך שברי הזכוכית מאחוריהם היו פעם תלויים בתוך מסגרות יוקרתיות.
כל אלה גרמו לו לפספס את האדם החשוב ביותר ברגע שהכריע הכול.

קרייג התייצב באחת על רגליו ופסע בהחלטיות אל הדלת . הוא לא יתנתק שוב כמו באותו הערב- הפעם הוא לא יאכזב את רייצ'ל .
הוא נכנס לתוך האולם האפלולי המלא באנשים, מחפש אחר אדם שיקל אליו את המעמד, נמנע מלהשיר מבט אל רייצ'ל .
ג'ייסון אחיה הבכור של רייצ'ל ,שאותו הכיר היטב, לא נראה בסביבה.
חרדה קלה אחזה בו –הוא לא יצליח לעבור את זה לבד.
לפתע עיניו צדו דמות מוכרת נגררת בכבדות לתוך החדר .הוא כמעט ולא זיהה אותה …
בשונה כל כך מהמראה היום יומי שלה בשיער פזור ללא איפור ולבושה בג'נס וסוודר שחור הגדול אליה במספר מידות –אמבר סחבה עצמה אל האולם .
היא הרגישה שלא מסוגלת להופיע אחרת לפני רייצ'ל .
לא מעזה להתקרב לאף אחד התיישבה בספסל האחרון באולם . מרכינה את ראשה –מקווה שאיש לא ישים לב אליה .
היא לא הייתה בטוחה אם ראויה בכלל להיות נוכחת בטקס ,עם זאת , לא יכלה שלא להשתתף בו .
קרייג נשען מאחורי העמוד הצמוד למקום מושבה .
אפילו אמבר לא נגשת אליו –כמו השאר .
משתדלת להתעלם מקיומו הארור ,וודאי , לא רוצה להוסיף דאבה נוספת על היגון הרב שכבר חשה .
וכי איזה עוד רגשות יכול אדם כמוהו לעורר אצל אלה שהתאספו לכבוד רייצ'ל.
אמבר הפנתה לגמרי את גבה אל האנשים מתכווצת על קצה הספסל ,משתדלת להיעלם באפלולית החדר.
היא זיהתה מיד ,אפילו בין הראשונים, את בן הזוג של חברתה הטובה .
אך קיוותה שהוא אינו מזהה אותה.
באותו הרגע היא התביישה בנוכחות שלה –בקיומה על פני האדמה .
לא מגיעים לה תנחומים –היא אשמה בכל האירוע .
הצער מילא את קרייג ואמבר – לא מסוגלים להתמודד עם הכאב … נקרעים מבפנים …הם ישבו בשתיקה מטרים ספורים אחד מהשני .
כל כך כמהים לנחמה …להקלה ולו הקטנה ביותר במכאובם . לעידוד קל …לשקר לבן שישכנע אותם שהם לא אשמים.
רק לגשת קרוב יותר …רק להניח יד על הכתף. רק לעבור את הכביש ולבדוק מדוע :ג'ייסון שמשרדו צמוד לכנסיה לא הגיע עדיין .
כל מה שנדרש …
אומנם ,כמו באותו הערב שבו היה צורך רק לענות לטלפון. בכדי להניא את רייצ'ל מלנסוע לבדה לתוך סערה עצומה כמו זאת שהתחוללה בנפשה . מה שאולי היה מונע ממנה לנהוג בפיזור דעת על כביש רטוב ובראות לקויה. מה שאולי היה מונע …
את ההידרדרות של רכבה לתוך תהום .
הפעולה הפשוטה ביותר הסתברה כמורכבת ביותר לביצוע .
אילו רק דיברו אחד עם השני היום … אילו רק דיברו עם רייצ'ל באותו הערב …

לעוד סיפורים כנסו לאתר : http://alinamanevsky.simplesite.com/