איך חיי השתנו ב180 מעלות הקדמה – פרק 1
חיי השתנו ב180 מעלות
הקדמה – פרק 1
שם: אמבר לין
גיל: 16
תיאור: מטר 70, שיער חום חלק ארוך, עיניים כחולות בהירות בוהקות, 2 גומות, רזה, שיניים ישרות, חיוך מתוק,
תכונות: פלרטטנית, מקסימה, עושה כל מה שאומרים לה, לא יכולה לסבול אי צדק, רגישה לריחות מסוימים, אהובה על כולם, לקוית למידה אבל לומדת הרבה, נדלקת בקלות, תמיד תגן על חלשים, מאמינה ברוחות ערפדים ושדים, בגיל 4, קיבלה גיטרה, ומאז לא מפסיקה לנגן בה, וכותבת שירים, על כל דבר שקורה לה בחיים (בנים,חברות,משפחה) כשהיא עצובה, היא יכולה להיכנס לדיכאון עמוק, ולשקוע בו ימים
פרק 1 :
אימי ליטפה אותי, והתאוררתי לאט לאט, קרני השמש, סינוורו אותי וקמתי.
התחלתי להטעטש ושאלתי בקול חנוק, אמא שוב פעם שמת בושם?.
אימי אמרה טוב, את תאחרי לבית הספר, תתחילי להתארגן, תילמדי טוב, ויש לך היום 3 שיעורי עזר, והלכה.
התארגנתי, והלכתי לכיוון הבית ספר.
הגעתי לכיתה, והבחנתי באביאל, הוא ישב ושיחק בפלאפון.
הוא היה כזה יפה, אני דלוקה עליו, מאז שאני זוכרת את עצמי.
איך שהתיישבתי, המורה הגיעה, והתחלנו ללמוד.
כל המילים, כלכך מבלבלות, וקטנות, נעצתי מבטים בספר, וניסיתי לקרוא אותם, הכי טוב שאפשר.
נגמרו השעתיים, וראשי כבר כאב, מכל המילים האלו.
מה ששחכתי לספר לכם, זה שיש לי חבר, אביאל הכיר לי אותו.
זה נשמע זה אירוני, אבל זה נכון, אביאל אפילו לא חושד, שאני דלוקה עליו.
שלא תטעו, אני ממש מחבבת את רון, החבר שלי, הוא ממש מקסים אלי.
הוא שכבה מעלינו, הוא הגיע אלי, נתן לי נשיקה בלחי, ואמר, ״בוקר טוב יפה שלי״.
אמרתי לו, ״בוא רגע״ והלכנו לגינה, עצמתי לו את העיניים, ונישקתי אותו.
הוא חייך ושאל״לכבוד מה זה״? ועניתי, ״לכבוד זה שיש לי את החבר הכי מקסים שיש״.
התיישבו על הספסל, והמשכנו ״לדבר״.
אחרי כמה דקות, ש״דיברנו״ שאלתי אותו, ״רוצה לבוא אלי, לראות היום סרט.?״
הוא התמהה, לכמה רגעים, וענה ״אני לא יכול היום אני צריך לשמור על אחותי״ ליטפתי את עורפו, ״ואמרתי אתה יכול, למצוא בייביסיטר״ בחיוך פלרטטני,
הוא שוב התמהה ואמר, ״לא, היא מסכימה שרק אני אשמור עליה״.
על פני נמרח, מבט מאוכזב, ועניתי ״אוקיי נקבע ליום אחר״.
-ערב-
מנקודת המבט של רון :
בייביסיט אעלק פ׳חחח, אחותי הלכה עם ההורים, לישון אצל סבתא שלי.
ואני נשאר פה לבד, נשמעה דפיקה בדלת, ומיהרתי לפתוח.
היא נכנסה, ושמעו את צעדי העקבים שלה, בכל רחבי הבית.
חייכתי, והלכנו לחדר השינה שלי, אמבר היא סתם, היא קטנה, היא לא תשכב איתי השנה.
וגם אני רואה, שהיא דלוקה על אביאל, זה שהכיר בנינו, אז בינתיים, שאני אהנה.
היא הורידה, את נעלי העקבים שלה, ואת הסריג מעור שלה, והתחילה לנשק אותי.
הורדתי לה את הגופיה, ועשינו את זה…
תגובות (5)
אוקיי אז כמה דברים:
אני ממש שמחה שהעלת את הסיפור!
אני חושבת שאת צריכה לעשות פרקים יותר ארוכים כדי שהפרק יהיה יותר מעניין
בשביל פרק ראשון זה היה מעולה (:
תודה אני מקווה שהסיפור יצליח (:
ואני אעשה פרקים יותר ארוכים (:
הרעיון של הסיפור נשמע מאד טוב, הכתיבה טובה באופן כללי אבל יש לי כמה המלצות קטנות לשיקולך בלבד.
אני לא כל כך אוהבת את הקטע של המפרט האישי של הדמויות, מי אני, מה אני ואילו תכונות יש לי – זה דברים שיותר יפים שמגלים אותם תוך כדי קריאה, אבל זו דעתי האישית בלבד.
תוסיפי תיאורים נוספים לסיפור שלך, לדוגמא: במקום הוא אמר ואני עניתי, אפשר להוסיף מה הם עשו תוך כדי הדיבור התבוננו אחד על השני, שיחקו באצבעותיהם, בשיערם. זה מוסיף נפח מכובד לסיפור.
והנפח העיקרי את יכולה לקבל מתיאור מקומות, היא הלכה לבית הספר, לכיתה, איך נראה המקום מנקודת המבט שלה, על מה היא חושבת כשהיא נמצאת שם, וכאלו דברים.
ובכללי הרעיון יפה ונשמע מאד מעניין וסוחף, מקווה שתמשיכי במהרה, מחכה להמשך =]
עכשיו אני הולכת לכתוב את הפרק החדש ותודה אני פשוט מתחילה עכשיו וממש תודה על העצות אני אשתמש בהם בהמשך הסיפור ❤️
התאוררתי=התעוררתי
להטעטש=להתעטש (שמעת על בניינים פעם? בכל מקרה, אחד מהם הוא 'התפעל'. לכן רוב הפעלים שאת שומעת שמתחילים ב'הת' נכתבים עם ת' ולא עם ט')
שחכתי=שכחתי
היו הרבה הרבה מקומות שהוספת פסיקים ללא צורך בהם. בתחילה כתבת דיבור ישיר ללא מרכאות אבל לאחר מכן כן כתבת. או שכותבים: "את תאחרי" אמרה אימא. או שכותבים: אימא אמרה לי שאאחר. בנוסף, אני מסכימה עם Magical בנוגע לתיאורים. אנחנו אמורים ללמוד על הדמויות מתוך העלילה.
אני אתן לך עכשיו שתי דוגמאות:
ישבתי, כמו תמיד, לבד. למה? כי עדיף לשבת מלעמוד.
הבדיחה הזו כבר לא מצחיקה אפילו אותי.
אני בוהה בילדים החולפים מולי בריקנות. כמו תמיד. הרבה דברים קורים כמו תמיד. מעניין מתי יבוא היום וזה ישתנה. כשמישהו מנסה לדבר איתי, אני מתחמקת מהשיחה. אחרי שש עשרה שנים של התעלמות מוחלטת אני לא בדיוק משתוקקת לפתח שיחה עם אנשים שמעולם לא היו מוכנים לדבר איתי קודם לכן.
כמו תמיד.
או:
שם: גל כהן
גיל: שש עשרה
אופי: נערה שטובעת בתוך השגרה. לא בוטחת באנשים ומרחיקה אותם מעליה. בעלת הומור מריר. יש לה מבט ריק והיא לא מקבלת את השגרה העגומה שלה, למרות שהיא לא עושה כל מאמץ להיפטר ממנה.
אני אישית אוהבת את הקטע הראשון. ככה גם אפשר להעצים את האופי של הדמות, בכך שכל אחד מנתח את המעשים שלה אחרת.
בכל מקרה, התקדמת מאוד. אני הולכת לראות את הפרק הבא :)