איך זה באמת מרגיש

התכוננו לנקודת מבט ממישהו שאינו דובר שפה גבוה, סלחו-נא על כך:
פרק 1:

עוד בוקר, כרגיל השגרה המשעממת.
אני קם נוטף זיעה ועייפות,
המזגן לא עובד.
והפעם בשונה משאר הימים,
השעה כבר 7:32, כדיי שאמהר.
החטפתי מבט במראה, סידרתי קצת את שיערי,
התלבשתי במהירות וחטפתי את האוכל שהכנתי אתמול בערב מהמקרר.
בעודי רץ לבית הספר,
עקפתי הרבה מאוד אנשים,
חילקתי סליחות עד שכבר הבינו לבד, אני ממהר.
באחת הפניות הייתה מישהי,
למען האמת לא ראיתי את פניה, שיערה הג'ינג'י מכסה הכל, בגלל הפניה נתקעתי בנערה,
המשכתי לרוץ במהירות כשראיתי שהשעה כבר 7:53, אני חייב למהר!

בדיוק בצלצול הגעתי לכיתה.
חילקתי שלמות ותפיכות על הגב כהרגלי, חבריי החמיאו לי על תספורתי החדשה.
היום הזה היה שונה בקצת, הייתה אווירה של צפיה ומתח.
מה כבר קורה היום?
המורה נכנסה והכריזה עליה.
על הנערה שנתקעתי בה היום בדרך לבית הספר!
זהיתי כמובן לפי שיערה.
היא התיישבה שולחן מלפניי, לפניי שישבה הסתכלה עליי וזעפה את פניה,
כנראה בגלל קודם.
לא יחסתי אליה מידיי חשיבות,
חזרתי לחבריי.
הרבה ילדים סובבו אותה, מחבקים אותה מכל פינה ושואלים שאלות,
היא הייתה מאוד סבלנית כלפיי כולם,
איך היא בכלל מסוגלת?
כולם נורא מעצבנים שם.

במשך היום, היינו צריכים לעבוד בקבוצות,
נבחרתי עם כמה ילדים דיי אקראים,
היא הייתה אחת מהם.
ואיך שחכתי לומר, שמה הוא בר.
בר הייתה מאוד שקטה אך ברגעים המתאימים חלקה הערות.
ומשום מה, היא נורא אהבה להעיר לי.
אני לא יודע למה- היא הרגיזה אותי מעט.
"תפסיקי כבר להעיר לי טיפשה" אמרתי בטעות.
היא הפסיקה.
תודה רבה, לא יכולתי לסבול עוד רגע.

אני מניח שככה השבוע החלף לו.
המצב ביני לבין בר מאוד מתוח,
הקשר מאוד לא נחמד,
מתרגזים ויורים,
כמות גלגולי העיניים שקיבלתי ממנה,
לבושים במסכת כעס.
היא הפסיקה לייחס לי חשיבות,
היא נשכחה לאט לאט.
בר לא נהגה לדבר יותר מידיי,
אך… מתיי הייתה הפעם האחרונה שהיא דיברה?
בקול רם לפחות,
אך שוב, הפסקתי להתעסק בה.

בהמשך היום,
קבעתי עם חבריי ללכת לקניון, סתם לעשות שטויות.
"כמה אנשים מגיעים?" שאל חברי את "אחד מחבריי הטובים"…
למען האמת, אני לא מחבב אותו בכלל,
אבל הוא אחד האנשים שלהסתבך איתם- ממש לא כדיי. לכן פשוט העמדתי פנים,
זה עדיף מאשר לריב איתו סתם.
"840 איש בערך" לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"לא הולכים לקניון?" שאלתי בתמימות.
"לא יבלונדיני, אנחנו נהיה במסיבה מטורפת! נשתה, אוליי נדבר עם בנות… מי יודע?!" אמר בחיוך.
חייכתי בחזרה, אבל אני שונא מסיבות.
ואני עומד לנסות להתחמק, כי אני בטוח שזה לא יגמר טוב.

זהו הפרק הראשון, ניסיתי לדחוס הרבה לפרק אחד, אך אל דאגה.
הפרקים הבאים יהיו ארוכים ומושקעים יותר.
תודה רבה שקראתם, מקווה שאהבתם.