אחרי הגשם

טיפות גדולות,
טיפות קטנות,
ברד, שלג ועננים שחורים.
שמש ועוד פעם מתכסים השמיים ולא נראים לעין.
הם עוברים. לא עוצרים.
אני והגשם מתחברים.
הוא מחלחל לתוכי.
חודר לגופי הפתוח.
אל החור בליבי.
שוטף את הדם מהסכין התקועה בו.
והם עוברים.
הם לא רוצים להיקשר אלי.
גם כשבקרוב לא תהיה אני.
אין טעם לנשום.
אין טעם לנסות.
פשוט לשכב שם.
מדממת.
ואז הגשם מפסיק, השמיים שוב בהירים.
השמש מסנוורת אבל אני כבר לא בין החיים.