אחי הכי
השעה 22:30 אני חוזרת מבילוי בקניון עם חברות,אנחנו מתפצלות בדרכים ואני מגיעה לבית שלי משם יוצאים שני אנשים עם מדי צבא,אני נכנסת לבית ורואה את כולם יושבים ובוכים אבא בוכה אמא בוכה את אחי הקטנים אני לא רואה הם כנראה בחדר שלהם ישנים.אמא ניגשת אלי ומחבקת אותי.
"אמא מה קרה?"אני שואלת מבולבלת.
"מאור…הוא..הוא..הוא…"אמא מתחילה לומר בגימגום
"הוא מה?"אני צועקת לא רוצה לחשוב על מה שהיא הולכת לומר לי
"הוא מת" אמא אומרת ומחזקת את חיבוקה והדמעות שלה יורדות יותר מהר בנוסף לנשימה המהירה שלה.
אני לא מחזירה חיבוק,אפילו דמעות לא יורדות לי ההלם משתלט עלי,אני מסרבת להאמין לכך שאחי הגדול מאור זה שתמיד דאג,לי זה שנתן לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם זה שאני הייתי מספרת לו הכול הוא פשוט…מת…אני לא יראה אותו יותר לא ישמע את הקול שלו יותר אני לא יוכל לספר לו איך עבר עלי היום אני לא יוכל לספר לו סודות,אין מי שישמור עלי יותר,אין מי שיגן עלי. עדי ועדן בנות 5 יש להם עוד הרבה לטעום ממנו,להכיר אותו יותר,איך הוא היה יכול לעזוב אותן,אותנו?!?!
אני לא יכולה להסביר מה עובר עלי עכשיו,כעס בלבול,עצב,כאב..
"איך הוא מת אמא?"אני שואלת,שעכשיו הדמעות כבר מתחילות לרדת.
אמא לוקחת נשימה ארוכה ופותחת את פיה:"היום בשבע בערב זרקו לעבר הגדוד של מאור רימון,מאור קפץ על הרימון והרימון התפוצץ הוא הציל את כול שאר החיילים"
"אולי זה לא מאור?" אני שואלת את אמא בתקווה שתענה לי בתשובה חיובית,שתענה שיכול להיות שהיה בלבול וזה באמת לא מאור שלנו.אך אמא לא אומרת כלום היא רק נופלת לריצפה ואני ביחד איתה אנחנו מחבקות אחת את השנייה ואבא מצטרף לחיבוק,כולנו בוכים,בוכים ולא מאמינים!
*
אני לבושה שחור ופה מולי בתוך הארון שוכב מאור,יש פה הרבה חיילים,חברים,קרובים,משפחה,חברים,שכנים,מכרים ואחרים שבו לנחם,הם מכניסים את ארון הקבורה שבתוכו נמצא מאור לתוך הבור שחפרו הדמעות יורדות בלי הפסקה אני מסתכלת על עדי שנמצאת מצד ימין ואז אני מסתכלת על עדן שנמצאת מצד שמאל שלי הם לא מבינות מה קורה,הם לא מבינות מה הולך…
הם ממשיכים לכסות את הארון בזמן שהרב מתפלל..זהו הם סיימו,זה הרגע האמיתי בלהיפרד,עכשיו אני לא יראה אותו יותר,אני צריכה להתחיל חיים חדשים לפתוח דף חדש.
אני לא ישכח אותו לעולם!!!
יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו,
הנאמנים והאמינים חיילי צבא הגנה לישראל,
וכול לוחמי המחתרות וחטיבות הלוחמים
במערכות העם,וכל אנשי קהילת המודיעין
והביטחון ואנשי המשטרה אשר חרפו נפשם
במלחמה על תקומת ישראל,
וכל אלה שנרצחו בארץ ומחוצה לה
בידי מרצחים מארגוני טרור
יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים
וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש
אשר נספו במערכה הכבדה.
יהיו חללי מערכות ישראל עטורי הניצחון
חתומים בלב ישראל לדור דור.
תגובות (4)
ואי כל כך עצוב.
לשיר הזה בכלל יש לי חולשה.
לגבי הכתיבה – יפה מאוד, בקטע הראשון יכולת אפילו להוסיף סימני פיסוק ולעשות את הקטע מותח יותר.
תודה, כן זה באמת שיר יפה ומרגש אם משמעות גדולה.
זה כול יפה וכול כך התרגשתי וכאב לי לקרוא את .
הכתיבה שלך יפה מאוד
תודה רבה!!♥♥♥