אותו היום

לעולם לא נשכח את אותו היום עם השיחת טלפון,
אותו היום שכולנו חשבנו שעובדים עלינו,
אותו היום שהיה קשה פתאום לדבר, להפגש, להסתכל אחד על השני בלי לרצות לבכות,
אותו היום שממנו הכל השתנה,
אותו היום שממנו לא ראינו אותה יותר.

אלה הייתה בת 16 כשהכל קרה, היה לה שיער חום, ארוך, עד אמצע הגב בערך, היא הייתה חברה של כולם והיא בעיקר הייתה נחמדה לכולם. בחיים לא שמעתי על מישהו שרב איתה… כולם אהבו אותה ובעיקר אהבו להיות לידה כי כשאתה לידה היא נותנת לך את ההרגשה הכי טובה בעולם, היא נותנת לך הרגשה שיש מישהו שמקשיב לך ושאתה לא לבד בגלל זה זה היה כל כך קשה להפרד.
אני לין, החברה הכי טובה של אלה או לפחות הייתי החברה הכי טובה שלה?
אני הולכת לספר לכם כאן את הסיפור שלנו.
כל יום אני אעדכן פרק חדש אז תשארו כאן

פרק 1
בפרק הזה עוד לפני שאני בכלל מתחילה את הסיפור אני רוצה לספר לכם קצת עליה ועל עוד כמה אנשים שהולכים להיות מעורבים בסיפור…
אלה הייתה הבן אדם הכי חיובי שפגשת בחיים שלי, נפגשנו לראשונה בכיתה ה, אלה עברה לגור בעיר שלנו ושמו אותה איתנו בכיתה.
איך שהיא הגיעה ישר כולם ניסו להתחבר אליה וגם היא ניסתה להתחבר לכולם וכשהתחיל השיעור הושיבו אותי לידה ומאז עד סוף היסודי, בחטיבה ואפילו בתיכון עד אותו היום היינו צמודות אחת לשניה.
כשהתחלנו את התיכון אני, אלה ועוד כמה היינו היחידים שהגיעו מהחטיבה שלנו ולי אישית היה קשה להסתגל לחברים חדשים ולמקום חדש אבל לאלה? זה היה שטויות מבחינתה… היא ידעה בדיוק מי הסוג אנשים שהיא רוצה להכיר והיא בשניה הכירה אותם כי איך שהיא דברה איתם הם פשוט התאהבו בבן אדם שהיא, איך אפשר שלא? היא מצחיקה, היא גורמת לך להרגיש שהכל אפשרי והיא גם תנסה לעשות הכל כדי שבשבילך הכל יהיה אפשרי.
זה בטח נשמע לכם כאילו אלה היא בן אדם מושלם וככה באמת הרוב חשבו אבל כמו שבדרך כלל אומרים אף אחד לא מושלם…
לאלה היו כמה נקודות פחות טובות אצלה אבל הן כל כך קטנות שרק המעגל חברים הממש קרוב שלה היה מכיר לדוגמה היא הייתה סוג של עיוורת לגבי עצמה, היא לא העריכה את עצמה כמו שצריך, היא לא אהבה את הבן אדם שהיא… היא לא אהבה את איך שהיא נראית והכי מוזר היא לא אהבה את האופי שלה, אני באמת לא מבינה איך היא יכלה ובגלל זה לפעמים אני חושבת שאולי היו לה צדדים שאני פחות הכרתי. עוד נקודה פחות טובה אצלה הייתה שהיא חושבת יותר מדי על כל דבר- על כל מילה שהיא אמרה, על כל מעשה שהיא עשתה ועל כל בן אדם שהיא הכירה. אני זוכרת שהיה יום אחד שהיה לה חלום על זה ששיר, חברה טובה שלנו נפטרה, ביום הזה היא בכתה הרבה ולא ספרה למה והיא גם נסתה להיות קרובה לשיר ולשמח אותה כמה שאפשר גם אם זה בא על חשבונה.
אלה תמיד הייתה אומרת שאף בן אדם לא צריך להיות לבד והיא גם הייתה עומדת באמירה הזאת. כל בן אדם שהיא הייתה רואה שהוא יושב לבד או מסתובב לבד היא הייתה מצטרפת אליו או קוראת לו להיות עם החבורה שלנו גם אם היא רבה עם אותו בן אדם ולא הייתה מדברת איתו אם היא הייתה רואה אותו לבד היא הייתה שוברת את הריב והולכת להיות איתו. ככה הכרנו את שיר, את דור ואת עמית. ביום הראשון של כיתה י' שיר הייתה לבד, היא באה מעיר אחרת ואף אחד לא הכיר אותה אז כשאלה ראתה אותה היא לקחה אותי והלכנו אליה, בהתחלה שיר הייתה ממש סגורה וביישנית אבל לאט לאט אלה הכריחה אותה להפתח וככה הכרנו את שיר. את דור אלה הכירה באחד הבקרים בדרך לבית ספר- היא חכתה בתחנת אוטובוס ליד הבית שלה ודור ישב שם, הם התחילו לדבר כי לשניהם היה משעמם ומרוב שהם כל כך היו עסוקים בשיחה עם לא שמו לב לאוטובוס כשהוא עבר אז הם הלכו יחד וגם אחרו יחד… ואת עמית הכרנו דרך דור, הם אחים אבל לא מאותה האמא. אבא שלהם היה נשוי לאמא של דור וכשהיא נכנסה להריון עם דור האבא בגד בה והכניס מישהי אחרת להריון עם עמית… למרות הסיפור הזה הם נשארו חברים טובים ולדעתי זה מדהים בעיקר כי אם הם לא היו מדברים אז אני לא הייתי מכירה את עמית ואני ועמית לא היינו ביחד.
עד כאן הפרק הראשון אני יודעת שיש מצב שזה לא נשמע הכי מעניין אבל אני מבטיחה לכם שמהרגע שהפרק השני יתחיל הסיפור הזה יהפוך למעניין.