אותו היום פרק 4

20.10.2019-
ישבנו כולנו בבית שלי, לחוצים, שקטים, מחכים לקבל שיחת טלפון שתסדר לנו את העניינים, מקווים שאלה תתשר ותגיד שהיא נרדמה איפה שהוא או אולי בסך הכל הלכה לאיבוד למרות שזה הכי לא מתאים לה…
הסתכלתי על שיר שישבה על הספה ובהתה בחדשות ששודרו בטלויזיה והיא הייתה נראית כאילו היא עומדת לבכות, גם דור ועמית היו נראים לחוצים לא פחות, הם אהבו את אלה, היא הייתה חברה טובה שלהם, הם היו מספרים לה הכל… לפעמים אני חושבת שאולי העמסנו עליה יותר מדי… בכל זאת כמה בן אדם יכול להכיל? כל אחד שישב בחדר הזה ספר לה כל דבר שהוא אי פעם עבר, בקש ממנה עצה לכל דבר שהוא היה צריך, פרק אליה כל דבר שישב לו עליו וכשאני חושבת על זה אלה לא הייתה פורקת הרבה או מדברת על עצמה יותר מדי. היא הייתה שמה את עצמה אחרונה ואולי לפעמים זה היה בעייתי אבל אי אפשר להכחיש, זה היה נוח שיש בן אדם כזה…
אביאל התקרב אלי והסתכלתי עליו "יש משהו חדש?" שאלתי למרות שבתכלס ידעתי שכנראה שעדיין לא "לא הלוואי" הוא אמר והתיישב לידי "אני באמת לא מבין לאן היא יכולה להעלם? את חושבת שהיא ברחה?" הוא שאל ואת האמת שבחיים לא ראיתי אותו ככה, הוא היה נראה נורא, כאילו הוא בכה יומיים שלמים בלי הפסקה "למה שהיא תברח? וגם אם כן לאן היא כבר יכולה לברוח ועוד בלי להגיד לאף אחד?" אמרתי לו מנסה לעודד למרות שמה שאמרתי גרם לי לחשוב שאולי באמת קרה משהו רציני, זאת הנקודה שהבנתי שאולי באמת קרה משהו ושאולי אנחנו לא הולכים לראות אותה יותר? "אז מה כבר יכול לקרות? את חושבת שהיא אולי נחטפה?" הוא שאל והסתכלתי עליו בלי להגיד כלום עם עיניים מלאות דמעות והרגשה שאם אני אומרת עוד מילה אחת אני מתחילה לבכות

11.9.2019-
אחרי שיצאנו לים החלטנו ללכת לישון אצל אביאל, ההורים שלו לא היו בבית וגם ככה רצינו לראות סרט חדש שיצא ביחד. עברנו בבתים, הבאנו פיג'מות, בגדים ליום שאחרי וכל מה שצריך והתקשרתי לאלה "מתי את יוצאת מהבית?" היא שאלה בשניה שענתה "זה מה שבאתי לשאול אותך, אני כבר מוכנה. תגידי לי מתי ואני ארד, נלך יחד" אמרתי ובו זמנית דחפתי לתיק בגדים לבית ספר ליום שאחרי "חמש דקות אני מתחת לבית שלך" היא אמרה וניתקה.
בדרך לאביאל פגשנו את שיר, הבנים כבר היו שם. הם גרים יחסית קרוב וגם הם בנים… איך שהוא אף פעם לא לוקח להם הרבה זמן להתארגן. "אולי לא נלך מחר לבית ספר?" שיר אמרה מיואשת כשפגשנו אותה "וואי למה צריך באמת ללכת? אנחנו נהיה ממש עייפים זאת תהיה התעללות" אמרתי והסתכלתי עליה ואז שתינו הסתכלנו על אלה "מה את אומרת? מבריזים מחר?" שיר שאלה אותה ואלה הסתכלה עלינו "מה?" היא שאלה ואת האמת כל הדרך היא הייתה נראית מנותקת, כאילו הראש שלה קורס ממחשבות "מה יש לך נו? מחר, מבריזים מהבית ספר את איתנו?" שיר אמרה לה בגיחוך ואלה חייכה אליה את החיוך העדין והמתוק שלה "אני איתכם, נשאר בבית גם ככה לא לומדים כלום מחר" היא אמרה והסתכלתי עליה מנסה להבין במה היא כל כך עסוקה עם עצמה.
הגענו לאביאל והם כבר חברו את הסרט, הכינו אוכל וסדרו שק"שים ומזרנים בסלון כדי שלכולנו יהיה איפה לישון מבלי שנצטרך להתפצל לחדרים.
שיר, אני ואלה ישנו על ספות והבנים במזרון מתפנפח אחד גדול על הרצפה.
הם החליטו שנראה סרטי אימה ואני הייתי פחות בעד. אף פעם לא הבנתי את הקטע של סרטי אימה, למה סתם לעשות סרט חסר פואנטה על משהו שרק גורם לסיוטים ולהרגשה לא נעימה? לעומתי אלה הייתה פריקית של סרטי אימה, אין סרט אימה שהיא לא ראתה והיא גם לא הייתה פוחדת מהם, היא תמיד אמרה שגם ככה זה לא אמיתי אז אין באמת מה לפחד אבל לא יודעת זה לא היה מעודד כל כך. הם הפעילו את הסרט ואני ישבתי ליד אלה והיא שמה ראש על אביאל, באמצע הסרט שמתי לב שהוא מחבק אותה כאילו מנחם אותם בזמן שהיא בוכה ולא רציתי להציק להם אז לא שאלתי אותה משהו אבל זה רק חיזק את ההרגשה שלי שמשהו קורה איתה ושזה לא סתם…
בסביבות חמש לפנות בוקר הלכנו לישון וקמנו לצלילי השיר "בוקר טוב" מהפרסומת שעומר אדם עשה לבזק בפול ווליום, רציתי לשבור את הרמקול שממנו השיר יצא אבל במקום זה זרקתי כרית שהייתה לידי על דור שהפעיל את השירים "קומו כבר יעצלניות! כולנו כבר ערים!" עמית צעק והתחיל לדגדג אותי "אבל למה אתם אוהבים להציקקק תנו לישוןןן" אמרתי וניסיתי לברוח מהאצבעות שלו אבל הוא רק המשיך "איפה אלה?" שמעתי את שיר שואלת "היא הלכה לדבר בטלפון למעלה, היא רוצה לדבר לבד" אביאל ענה לה וקמתי "אני עולה לצחצח שיניים, את באה איתי?" שאלתי את שיר והיא הנהנה ועזרה לי לקום. עלינו יחד לקומה השניה לצחצח שיניים ושמענו את אלה מדברת בטלפון בחדר של אביאל "די אמרתי לך שאני אסדר את זה תפסיק להתנהג כאילו חייבים לך משהו" שמעתי אותה אומרת למישהו בטלפון ונאנחת "אני יודעת שהבטחתי לך ואמרתי לך שאני גם אקיים את ההבטחה אני לא שקרנית" שמעתי אותה שוב אחרי כמה שניות. אני ושיר הסתכלנו אחת על השניה לא מבינות על מה יכולה להיות כבר השיחה הזאת ובו זמנית צחצחנו שיניים כדי שזה לא יראה שאנחנו סתם מצוטטות לה "בוקר טוב" שמענו אותה פתאום אורת מהכניסה של הדלת ושתינו נבהלנו, לא ראינו אותה עומדת שם "מה אתן נבהלות? זאת רק אני" היא אמרה בגיחוך ושטפתי את הפה "בוקר טוב יסתומה" אמרתי לה בצחקוק קל והבאתי לה את המברשת שיניים שלה "מה הולכים לעשות היום?" ואלה הסתכלה עלי עם המברשת שיניים ביד "הייתי אומרת שנלך לים אבל נשרפתי אבל אפשר אולי ללכת לבריכה של אביאל או אולי סתם לצאת החוצה" היא אמרה ושיר גם ירקה את מה שהיה לה בפה "נראלי נכנס לבריכה פה יותר מאוחר? הכי טוב לא?" היא שאלה ואלה שהתילה לצחצח שיניים הנהנה "אני יורדת למטה לראות מה קורה עם הבנים" אמרתי ושיר הסתכלה עלי "אם הם בהמות תחזרי לכאן זה המקום הבטוח שלנו" שיר אמרה בגיחוך וירדתי "מה מכינים לאכול אני רעבה" אמרתי להם וכשהייתי למטה ראיתי שהם לא שם אז התקשרתי לאביאל "איפה אתם?" שאלתי אותם וישבתי על הספה "יצאנו רגע לטיול עם ג'מבו (הכלב של אביאל) נחזור עוד כמה דקות" הוא אמר "למה לא הודעתם שהלכתם אולי היינו באות איתכם" שאלתי ופהקתי "רצינו טיול בנים" נוא אמר בציניות וצחק והבנות ירדו. "מה אתן רוצות לאכול לבוקר?" שאלתי אותן והסתכלתי עליהן "אפשר להכין חביתות הכי פשוט" שיר אמרה ואלה אישרה אותה בהנהון של הראש "אבל אני הולכת לשירותים רגע אז תתחילו בלעדי אני אצטרף עוד מעט" אלה אמרה וקמה לשירותים בזמן שאני ושיר קמנו למטבח "רק לי השיחה הזאת בטלפון הייתה נשמעת מוזרה?" שיר שאלה אותי בשקט בשניה שאלה נכנסה לשירותים ואז היא המשיכה "אני לא כל כך הבנתי על מה הם דיברו שם אבל זה לא היה נשמע כמו שיחה לגיטימית של מישהי בגיל שלנו", משכתי בכתפיים " אין לי מושג אבל את האמת בזמן האחרון באופן כללי עובר עליה משהו חייב לנסות לדבר איתה" אמרתי וידעתי ששיר הולכת להציע שנעשה ערב בנות וצדקתי "בואו נפגש רק שלושתנו מתישהו לערב בנות, זה הכי טוב רק ככה אפשר לדבר" היא אמרה ונאנחתי "נקווה שזה יעזור ושהיא תספר לנו" "היא פתוחה איתנו בדרך כלל, יהיה בסדר" שיר אמרה לי והתחלנו להכין חביתות