אונס, האונס הראשון.

אומרים שהקורבן אף פעם לא אשם, אבל אני אשמה, אני אשמה שנתתי לזה לקרות, אני אשמה שנתתי לו לחלל את גופי ואת כבודי.

אותו לילה היה סיוט, סיוט מתמשך, ארוך וכואב, כאב פיזי ונפשי.
אני לא מפסיקה לשחזר את אותו לילה נורא, הלילה שבו הייתי תלויה באוויר, בלי חומות והגנה.
הלילה שאיבדתי שליטה.

הוא רוצה לראות אותי, מתקשר, מסמס, אבל אני לא עונה.
איך אענה לחבר שלי, חבר ילדות, שכל כך אהבתי והערצתי, שלקח את בתולי בשנייה אחת, בלי לשאול.

לא, אמרתי לו לא, מילה בעלת משמעות חזקה, כנראה לא מספיק…

אני משחזרת ומשחזרת, איך לא הבחנתי, איך לא הבנתי מי עומד מולי.

אותו לילה היה נורא, אותו לילה שלא חשבתי שאזכה לחוות, כאב, אכזבה, אונס, האונס הראשון.