אולי יש סיכוי?

עברתי באותו היום ליד אחת השכונות הנטושות בעיר. מהכניסה לשכונה היו ריחות לא נעימים- ערבוב של עננת אלכוהול וסיגריות. בזווית העין ראיתי נער יושב שם. שיערו הבהיר מלא בלכלוך וידו הגרומה מכוסה בשורת צלקות שלא נראו טבעיות. אחרי כמה דקות שפשוט בהיתי בו, הוא הישיר אליי מבט. עייניו הגדולות הסתכלו אליי.
ברחתי משם כשקלטתי שזה עידן. אותו הילד שלפני חודשיים התעללו בו והוא נעלם. הנחנו שהוא התאבד, והרבה ילדים בכו. ביניהם אני. עידן היה ילד חייכן, טוב לב ועדין. הוא היה יפה תואר- בהיר שיער, רזה ובעל עיינים חומות בהירות יפות. אחרי שברחתי משם נכנסתי הביתה ואמרתי "היי" חלוש לאמא שלי. כשנכנסתי לחדר התרסקתי על המיטה והתחלתי לבכות. הילד היפה והמושלם, הילד בעל תכונות האופי המקסימות, הפך לילד רחוב מעשן עם בגדים מלוכלכים וצלקות על הידיים.
רציתי לצעוק על הילדים שקללו אותו, להגיד להם: “תראו מה מילים יכולות לעשות".

בבוקר שאחרי אותו ערב ליד השכונה הנטושה נכנסתי לפייסבוק, דבר שאני לא עושה הרבה. נכנסתי לקבוצה של הכתה שלי, והתחלתי לכתוב הודעה. הודעה שתבהיר להם משהו שהם, חסרי המוח הגועליים האלה, היו אמורים להבין מזמן.
"היי. זוכרים את עידן? הילד ההומו שלבש מכנסיים סגולות וחולצות זוהרות? הילד האימו שהיה עם פוני בהיר שכיסה לו חצי פרצוף? החנון שהיה התלמיד המצטיין בשכבה?
טוב, אז ראיתי אותו אתמול, ולא, הוא לא התאבד. הוא ישב בכניסה לאחת השכונות הנטושות שיש שם רק ריח של סיגריות ובקבוקי אלכוהול שבורים בכל פינה. העיינים היפות שלו, אלה, החומות העמוקות והגדולות, קבלו גוון אפור ודכאוני. השיער הבהיר והחלק שלו היה מכוסה בלכלוך שחור ועל ידו היו חתכים אנושיים. מרוצים? עכשיו אתם מרוצים? אתם מרוצים שגרמתם לילד המסכן הזה לשתות, לעשן ולחתוך?"
ציפיתי לתגובות נרגשות כמו בסרטים. ציפיתי שהם יציעו לבקר אותו שם ולעזור לו. ציפיתי שהם יעודדו אותי לספר להורים שלו.
טעיתי.ובגדול.
אחרי ההודעה הארוכה שלי, אף אחד לא הגיב במשך כחצי שעה. אחרי זה ילדה טיפשה כתבה, "מי בא למסיבה בכיכר היום?", ומיד אחרי ההודעה שלה באו תגובות מילדי הכתה בשטף. להצעה למסיבה הם מגיבים, ולהודעה על ילד שקרוב לחיות כמו חתול רחוב הם לא מתייחסים. החלטתי להתקשר להורים של עידן. מישהו חייב לעשות עם זה משהו. ממש לא אכפת לי מי.
חייגתי את המספר שהיה כתוב על דף הקשר שחילקו בתחילת השנה, כשעידן היה ילד מאושר וחביב על כולם."הלו?" שאלתי בחשש.
"כן?" ענה קול אישה נעים.
"את אמא של עידן?"
"כן", ענתה, ולמשמע שם בנה קולה נחלש מעט. "אני יודעת איפה הוא. עברתי אתמול ליד רחוב הנביאים, והוא ישב שם, עישן סיגריה. הוא היה מלוכלך והייתה עננת אלכוהול בסביבה"
"את יכולה להביא אותי לשם? היום?" שאלה בהתרגשות.
עניתי לה שאין לי בעיה וקבענו שהיא תאסוף אותי עם המכונית שלה בשעה שבע, השעה שבה עברתי וראיתי אותו שם.