אהבה מיוחדת במינה אל תשליכני לעת זיקנה פרק ח'

דניאל ולבי הגיעו לבית החולים ודניאל הודיע ליונית שהם למטה וממתינים לה.

יונית ירדה מיד מבית החולים ונכנסה לאוטו של דניאל. היא חיבקה את לבי והחמיאה לה כי פריס עושה לה רק טוב, "יפה לך" חייכה לעבר לבי.

"תודה רבה פרופסור יונית שניכם הפתעתם אותי מאד מאד , באיזו חברה יושבת אני בעיר האורות פריס, וואו".

"לבי אמרה יונית תאמיני לי שאנחנו אנשים כמו כולם והמקצוע לא עושה את האדם לחשוב יותר או חכם יותר תאמיני לי אני יודעת למה אני אומרת לך זאת , העבודה המבורכת שאת עושה במוסד הגריאטרי הוא דוגמא למופת ,

את שומרת לקשישים את צלם האנוש שלהם ובזכותך הם ממשיכים לשרוד את נוטעת בהם תקווה כי יש בשביל מה לקום בבקר ולא אבדה תקוותם , בזכותך הם לא בדיכאון ועוד כהנה וכהנה פעולות יומיומיות כשאנחנו דניאל ואני מכירים כאן בפריס מוסדות כאלה (עשינו סקר) כדי לנסות להשפיע על אמי להיכנס למוסד שכזה ואני אהיה קרובה אליה , אך הסקר שערכנו פשוט משפיל פשוט היחס לקשישים הוא איום ונורא.

"תודה יונית נראה לי שאת מגזימה מאד לגבי חחחח אני סה"כ עושה את עבודתי נאמנה , זו כל התורה, לעבוד בנאמנות בכל מקום עבודה שלא יהיה, אם זה בבנק להיות נחמדים ללקוחות, אם זה בבתי חולים וכמובן אם זה במוסד שכל הקשישים אני מחשיבה אותם כאילו הם אבי ואמי משפחתי היקרה לא יותר"

"דניאל שאל את הגברות היכן הן רוצות להתחיל בסיור ולבי השיבה בחיוך להתחיל מההתחלה חחחח"

"לבי צודקת ואם להתחיל מההתחלה אזי נבקר בהתחלה את האמא הליידי של יונית ואחר כך נתאם עמדות"

"היכן נמצאת אמך יונית "? היא גרה יחד עם חברתה הטובה אשר איננה יהודיה אך החברות ביניהן ארוכת שנים"

דניאל נסע לעבר ביתה של עמנואל חברתה הטובה של הגב' סופי אמה של יונית.

דניאל החנה במגרש החניה וגם הבית הזה אשר נכנסו אליו לפי הלובי נראה שהוא שייך לאנשים לא עניים בלשון המעטה.

הם נכנסו למעלית עד לקמה העליונה כשהמעלית עוצרת ממש בתוך הדירה.

"יונית צלצלה בפעמון כשהיא מצלצלת שני צלצולים, זה אומר כי מישהו מוכר מגיע לכאן..

הדלת נפתחה ולעיניהם ניצבה אשה לא צעירה בלבוש בית מקסים והם חיוך מלבב ביקשה שהם יכנסו.

המשך יבוא