אהבה מיוחדת במינה ,אל תשליכייני לעת זיקה " פרק ל'

הגיעה מועד הטיסה של לבי ארצה.. דניאל ליווה אותה לשדה התעופה דגול ולא הפסיק לנשק לה ולייחל שישובו ויתראו כמה שיותר מהר. הוא שב ושאל באם היא מרגישה טוב? באם הכל בסדר? ומיד ביקש ממנה כשתגיע הבית מיד להתקשר ולהודיעה שהגיעה בשלום.

"דניאל אל תדאג כל עוד יש לי צנצנת מלאה מלפפונים עם חומץ אין שום סיבה בעולם שלא אחוש טוב וכמובן אגיע בשלום הבית, אנא אל תדאג כל כך הרבה , תדאג בבקשה לטוס לישראל כדי שאוכל לנשק לך ללא גבול.

לבי נכנסה למתחם הנוסעים והניפה את ידה לעבר אהובה וכמובן שלחה לו נשיקות באוויר עד שהצטרכה להתקדם כי אוטוטו אמורה לעלות למטוס.

דניאל נשאר לבדו ופשוט חש עגמת נפש, מקומו ליד לבי הא חייב לעשות את כל ההילוכים כדי לקדם את ההגעה ליד אהובתו בבת עיני.

לפתע חש שמישהו טופח על שיכמו דניאל הסתובב וראה למרבה השמחה כי יונית הגיעה להיפרד מלבי אך איחרה.

"יונית איזו הפתעה אני מאד שמח שהגעת וחבל כי פספסת בדקות בודדות את לבי"

"אני אכן רציתי מאד לאחל ללבי טיסה נעימה ולרוע מזלי איחרתי אך אני שמחה שאני רואה את ואתה זקוק לכל כך עידודים משהו משהו!! למה נפלו פניך דניאל"

"אני כל כך עצוב כי נשארתי בודד וזה מיד ניכר בפני, יש האומרים שיש לי פני פוקר הכל גלוי לעין, אני דואג ללבי ומקווה שתגיע בשלום הביתה".

"בוא נשב בצוותא בבית הקפה החמוד הזה כי אני רוצה שתתעשת ותנהג בתשומת לב וללא לב בודד "

שניהם התישבו בבית הקפה סמוך ליציאה מנמל התעופה ויונית ניסתה לעודד את ידידה היקר ולחזק את רוחו.

לאחר שיחה ארוכה בין השניים ועל פניו נראה שדניאל מרגיש טוב יותר הלכו שניהם לעבר מגרש החנייה וכל אחד נכנס לרכב שלו כששניהם נוסעים לעבודתם בבית החולים הגדול והמוערך בפריס.

האוטו של יונית כבר חנה בחניית בית החולים כשהוא הגיע לחנייה. היא זריזה ממני חייך בינו לבין עצמו.

כשהגיע למחלקה הכירורגית שעמד בראשה הודיעה לו המזכירה האישית והמאד נאמנה כי צריך להתחיל בביקור הרופאים ולדעתה צריך להתחיל מהחדר האחרון היכן שוכבת הגברת שירק שאתמול נותחה ניתוח חירום בשל חשש שהתוספתן עלול להתפוץ.

תודה הודה לרונית מזכירתו ומיד הצטרף לצוות שהתארגן להתחיל בביקור הרופאים כשהוא מבקש להתחיל מחדרה של הגב' שירק אשר נותחה באמצע הלילה .

לשמחתם של הרופאים הגב' שירק הרגישה טוב ודניאל לחץ את ידה וביקש ממנה לא להסתובב הרבה וממליץ שתשב בכורסא כדי לשמור שחלילה התפרים לא יפרמו, החל ממחר את רשאית להסתובב כאוות נפשך.

ביקור הרופאים ארך 3 שעות, בשל החולים הרבים שהכילה מחלקתו של פרופסור דניאל פז.

הוא חש רעב והודיע כי הוא יורד לקפיטריה לאכול משהו ואם מישהו מחפש אותו אנא שיעבירו את המטלפן לנייד.

דניאל הזמין לעצמו אומצה עם תוספות ובקבוק בירה, לחייך לבי שלי לחיי חיוכך המקסים השובה לב ואנא כדאי שתצלצלי אלי לבל חלילה אצא מדעתי.

5 וחצי שעות חלפו מאז עלתה לבי על המטוס והטלפון המיוחל הגיע לדניאל: "היי דניאל אהובי הגעתי בשלום הטיסה עברה עלי בנעימים ואני בדרך הביתה כדי להתרענן מעט ומאוחר יותר אסע לעבודה שלי עם המתנות שקנית עבור ניסן ושתי הגברות, מקווה שהכל בסדר גמור"

"לבי תודה שצלצלת יפה שלי, ביקשתי ממזכירתו של מנהל בית החולים לקבוע לי פגישה עמו ואכן הפגישה תתקיים עוד היום בשעה 17.00 לפני שעון פריס, כמובן שאתקשר אליך מיד לאחר שאצא מחדרו ומקווה שכל בקשותי תאושרנה על ידו".

"ואוו אתה באמת מתכוון לעלות ארצה"?? "לבי סליחה מה חשבת שאני חומד לצון "????

חלילה וחס יקירי אני חמדתי לצון והצלחתי להוציא אותך מהכלים חחחחחח, נהיה בקשר ובינתיים ביי.

המשך יבוא