"אהבה בלתי אפשרית "פרק ט"ו

לאחר שהשיחה עם אנשי בית הכלא בקומה 3 אמר יובל כי הוא אמור להגיע לכאן עוד פעמים רבות כי הוא צריך להרצות בפני האסירים הרצאות מאד מעניינות אשר יעזרו להם להתמודד עם מצבם ביתר קלות.

"נשמח להמשיך לארח אותך יובל אמר אלי וכיצד אתה רוצה להרצות עם איזה מספר של אסירים כדי שההרצאה תהיה אפקטיבית ?" "אדוני הגונדר ענה לו יובל הייתי מבקש להרצות בפני 25 אסירים מהרצאות קודמות בבתי כלא אחרים, הגעתי למסקנה ש- 25 אסירים זה מספיק ולא יותר, במהלך ההרצאה מתפתחת שיחה בינם לביני וכדי להספיק לשמוע את כל אחד – 25 אנשים זה המספר הנכון.

יובל קם ממקומו והודה לכלם על הפגישה המרתקת והוא ידווח להם מתי אמורה להתקיים ההרצאה הראשונה. כל המשתתפים קמו ממקומם והוא לחץ את ידי כל אחת ואחד ויצא לדרכו.

יובלי חשה כי השמש נעלמה ובמקומה יש עננות גבוהה, היא חשה משהו שלא חשה מעולם , תחושה שכזו אסורה עלי בתכלית האיסור אני נשואה ואוהבת את מיכאל מאד מאד והערב הוא יבוא לקחת אותי ונשהה יחדיו 3 ימים כמה שאני מחכה לחזור הביתה לדירה שלי המושלמת אבל הלב משדר פעימות קצב מטורף ובלבול הסוחף למחשבות נעימות מאד אך הן אסורות עליה נ ק ו ד ה !!!!!

היא נכנסה לחדרה וטלפנה למיכאל "היי מאמי מה שלומך יובלי" "אני בסדר גמור ומה שלומך אתה" "לשוחח עימך אפילו שזה דרך הטלפון עושה לי רק טוב ושמח.

יובלי טוב שהתקשרת כי לצערי הרב אולי לא אוכל לבוא לאסוף אותך אני משתדל לדחות את הפגישה עם אחד הלקוחות המאד חשובים ואם לא אצליח אני מבקש ממך כי תזמיני לך מונית ותגיעי הביתה, יובלי מונית וחלילה לא עם אוטובוס."

"מיכאל אנא הסר דאגה מלבך ודאי שאזמין מונית ואל אעלה לשני אוטובוסים, ואם אגיע הביתה לפניך אצפה לבואך עם נשיקות וחיבוקים".ואנא אל תנסה לדחות את הפגישה וכנראה שכחת שרעייתך כבר ילדה גדולה מאד מאד ☺☺☺☺.

"אוקיי תודה יפה שלי אזי ניפגש בבית " יובלי סגרה את הטלפון והביטה לעבר השעון , השעה הייתה בדיוק להתחיל להזיז את העניינים צריך להכין את ארוחת הערב, לעבור בין כל האסירים ופשוט כן ממש פשוט לסגור את המשמרת כשהכל פיקס, כך רגילה הסוהרת היפהפייה הגב' יובלי.

יובלי החלה עם הסידורים שלה ולא הפסיקה ולו לשנייה לכעוס על עצמה מה קורה לי לעזאזל ? היא נכנסה למטבח וביקשה כוס מים מאחד האסירים שהיו במקום " את בסדר הגב' יובלי שאל אותה האסיר תוך כדי שהוא מגיש לה כוס מים"? "כן הכל בסדר תודה רבה לך ומיהרה לעזוב את המטבח.

שי הצטרף אליה כדי ששניהם יסגרו את המחלקה בצורה יסודית ויעבירו את הפקוד לסוהרים אשר יחליפו אותם. "הגבר הזה שהירצה בפנינו הוא איש מקצועי מעין כמותו, מה דעתך" "בהחלט דעתי והתרשמותי ממנו הם מאד מאד חזקים ומקווה שהוא יוכל לישם את כל התכניות שלו לגבי הצוות וכן האסירים".

"יובלי שאל אותה שי, את יודעת נראה לי כי יש לך חום, הפנים שלך אדומות והעיניים מעט כבויות אולי תכנסי לחדר האחות ותמדדי את החום?"

"שייקו שלי המתוק , אני בריאה וכנראה שאני מתרגשת להגיע הביתה לבית שלי שכל כך אהוב עלי וכמובן לפגוש את בעלי שכידוע לך הוא אהבת חיי."

"אוקיי אם מדובר במיכאל שאני מאד אוהב אותו אזי אין לי מה לדאוג חייך אליה" והמשיכו בסידורים הרגילים שמוטלים על כתפיהם.

ארוחת הערב הוגשה על השולחנות הערוכים וכל האסירים שוחררו מהתאים שלהם כדי לאכול את ארוחת הערב.

יובלי ניסתה להעסיק את עצמה כדי לחדול ממחשבות שאינן הולמות אותה !!!! אך היא לא בחרה במחשבות הן פשוט נדבקו אליה ומה יהיה ???

המשך יבוא

.

.

.

.

.