אבות
תמיד בספרי ילדים אומרים שאבא אוהב את הילד שלו, ודואג לו, ומשחק איתו ומחבק אותו ומנשק אותו. ותמיד אני קורא ספרי ילדים.. הרי אני ילד בעצמי. רק שיש משהו שילדים כן חושבים ואני לא…
אני לא מאמין לספרי ילדים.
לפעמים אני רוצה ללכת למקומות שבהם מייצרים את הספרים ולצעוק להם באוזן: "לא כל האבות ככה!" ולמה?
כי אבא שלי הוא שונה.
אני מכיר כל מיני אבות, אני מכיר אבות שבאמת אוהבים, אבל אני גם מכיר את האבות.. האחרים.
אלה שמרביצים, אלה שנוגעים במקומות שאסור לגעת בהם, אלה שלא לוקחים את הילד בחזרה מפארק השעשועים. אבל לפחות אלה דברים שאפשר לפנות איתם לכל מיני מקומות ולקבל עזרה, עם הבעייה שלי אי אפשר. כי כמה שזה עצוב…
היא חוקית.
אבא שלי לא הרביץ לי, או נגע בי, או השאיר אותי בפארק.
אבא שלי מקלל.
אנשים כל הזמן אומרים: "ילד? זה הכל? אבא שלך רק מקלל? זה כלום!"
אבל בשבילי, זה המון לשאת.
כל יום אני מפחד להציג את הציון האחרון שלי במבחן כי אני מפחד מהתגובה של אבא שלי, כל יום אני מפחד לספר בדיחה שהחבר הכי טוב שלי סיפר לי בגלל הקללה שאבא יאמר, אני מפחד, פשוט מפחד.
למה אמא שלי לא מתערבת אתם וודאי שואלים? זהו, שאמא שלי לא פה איתי.
היא הלכה כשהייתי קטן, בגלל שהיא לא רצתה אותי.
אבא אומר שאהבת חייו לא נמצאת איתו עכשיו בגלל חרא קטן ומכוער כמוני. בגלל אבא, אני הייתי צריך להתבגר מהר מדי.
אני רק בן 9 ואני שוטף כלים, מנקה את הבית, ומסדר את המיטות.. ועוד.
לפעמים אני גם מכין לעצמי את ארוחת הערב ואוכל לבד כי אבא יצא "לציד בחורות".
ניסיתי כבר להתקשר לשירותי הרווחה, והם שלחו את הגברת הנחמדה שתבדוק איך אני חי.. אבל אבא לא טיפש, הוא יודע להעמיד פנים.
כל פעם לפני שהם שולחים משהו, הם שולחים מכתב לאבא שהם הולכים לבוא. ואבא מסדר את הבית ולפעמים גם מתאמן על מה הוא הולך לומר ולעשות..
היועצת בבית הספר אומרת שאצל כל אדם יש אפילו טיפה טוב בפנים, אז מי יודע, אולי אבא שלי עוד אוהב אותי עמוק בפנים?
תגובות (0)