~ Safe and Sound ~

המלצה- לקרוא את הקטע עם השיר שנתן לי השראה אליו – Safe and Sound taylor Swift

"אני לעולם לא ארפה ממך.." היא לוחשת, ובוהה בדמעות שנושרות להן משתי ענייו החומות.
דמעות. כן, דמעות של אושר, דמעות במקום מילים.
סוף סוף משהו גרם להם לחייך וליבם נפתח, אך עם זאת כל מה ששמרו בבטן ובלב, כל מה שהעיק עליהם התבטא כלפי חוץ בצורה של דמעה מלוחה.
אור חלוש הבהב מן הנברשת שהשתלשלה מלמעלה, האור הזה כמעט כבה….גם אורות התקווה שלהם כמעט וכבו על ידי הצללים שליוו אותם.
הם יושבים מחובקים ומנסים להיזכר בימים טובים יותר, בימים בם השמיים צחקו להם והשמש האירה להם את הדרך, אך כעט השמיים היו קודרים ועננים עבים הסתירו את השמש החמימה מעיניהם.

החלון הפתוח הכניס בברכה רוח קרירה אל החדר ההרוס, הם עצמו את עיניהם מתענגים על מגע של הטבע…
"יהיה בסדר." הוא לחש לה,
"אף אחד לא יכול לפגוע בנו עכשיו." היא הנהנה, שניהם הפנו את מבטם אל עבר החלון, מצפים לבואו של הבוקר, לבואו של יום חדש, אחרי ימים שהם לא העזו להתבונן בנשקף מעבר לחלון, לראות במו עיניהם את מה שסירבו להאמין בו…הכול שרוף, הכול עולה בלהבות, השמיים השחורים מציפים כל פרט ופרט בתחושה של עצב וייאוש…לראות את מה שנמצא הרוס, ומה שאינו- כבר לא כאן…המלחמה ממשיכה ומתעצמת וכל סימן למשהו אנושי הולך ודועך, והם נשארים בחדר מנסים לשמור על צלם אנושות, לשמור על עצמיותם בכל הפחד והכאב הזה.

השקט חורר את אוזניהם, אז היא החלה לשיר, לשיר לו שיר של ערש, לא היה כלי נגינה רגיל, לא הייתה מוזיקה. כלי הנגינה היחידים שליוו אותה היו נשימותיהם, והשסתומים שנמצאים בחדרים ובעליות שבתוך ליבם, נסגרים ונפתחים ומשמיעים רעש חרישי…
ראשו נח על חזה, היא ליטפה את שערות ראשו…

הם חיים, נושמים, מקווים ומאמינים…שלמלחמה הזו יהיה סוף, שהם לא היחידים ששרדו, שיהיה בעתיד מקום שיוכלו לקרוא לו בית.

שהם יקראו לעזרה, ומישהו ישמע…
שהם יהיו….נשמעים ובטוחים.