אבא'לה!

היי!
אני רונה, אני יתומה ואני גרה בבית יתומים.אני בת 13.
מאז שהייתי בת שנה הייתי בבית היתומים, מעולם לא העזתי לשאול את שרונה משהו על הוריי (היא טבחית בבית היתומים, הכירה אותם) אבל מאוד הסתקרנתי הסיפור שאספר זה סיפור על החיים שלי, זה קרה לפני שנה… זה היה יום רגיל בחופש הגדול.. "בואי נלך לחצר!" אמרה חברתי נוגה "מה נעשה?" שאלתי אותה "לא יודעת…" היא ענתה "טוב, בואי" אמרתי לה, יצאנו לחצר "רונה, תראי מאמצים את רון" אמרה לי נוגה "אילו היו מאמצים אותי…" גימגמתי "אז…?" אמרה נוגה "אף אחד לא רוצה לאמץ אותי שלחו כמה בקשות אימוץ ואף אחד לא רצה לאמץ אותי" הסברתי לה "גם אותי אף אחד לא מאמץ" אמרה לי נוגה "כבר שכחת שמאמצים אותך?!" אמרתי לה "וואלה נכון ,שכחתי" היא אמרה "בואי לנדנדות" אמרתי לה והלכנו…
אחרי שבועיים:
"אני הולכת…" אמרה לי נוגה כשישנתי אבל שמעתי את זה ומיד התעוררתי "מה? למה?" אמרתי ישר חרי שהתעוררתי "מאמצים אותי" היא ענתה "מי?" שאלתי אותה "אישה בשם ג'וליאנה ואיש בשם רוברט" היא ענתה "אה…" אמרתי, אחרי כמה שניות של שתיקה ראיתי שדמעה נוזלת על פניה של נוגה וישר חיבקתי אותה ואמרתי לה "נוגה אל תבכי, אנחנו נדבר בטלפון או שתבקשי לבקר אותי כל שבוע" והיא הנהנה בראשה, לקחה את המזוודה והלכה… וישר לקחתי את היומן שלי וכתבתי:
'יומני היקר!
עכשיו נוגה הלכה כי מאמצים אותה ואני נשארתי לבד, בלי חברה!
נמאס לי! אני הולכת לשרונה לשאול אותה משהו על הוריי!
אוהבת רונה!!'
הלכתי לשרונה ואמרתי לה "שרונה, מה עם הוריי? את יודעת עליהם משהו?" "מתוקה, אמך סבלה ממחלה קשה ואחרי שהיא מתה אביך לא יכל לטפל בך כי את הזכרת תמיד את אמך והוא מסר אותך לאימוץ" היא ענתה "וזהו?" שאלתי אותה "לפני שבוע מצאתי אותו באיזהשהו אתר וכתוב שם איפה הוא גר" היא ענתה "ספרי מה הכתובת!!" התלהבתי "אמ… הרצל לא כתובאיזה דירה" היא ענתה "באותו עיר?" שאלתי "כן" היא ענתה "טוב אני הולכת!!" אמרתי בהתלהבות "ואיך? לא יתנו לך לצאת!" אמרה שרונה "אממ.. מה אני יעשה?" שאלתי אותה ופתאום על במוחי רעיון "תתני לי אישור!" "אבל אני אצטרך לבוא איתך אם אכתוב לך אישור" היא אמרה "בבקשה" התחננתי "טוב.. מחר בבוקר" היא אמרה.
למחרת בבוקר:
"בוקר טוב חמודה, קומי!" אמרה לי שרונה בבוקר ומיד התעוררתי "מתחילים?" שאלתי "כן, אני אכתוב אישור ואת תתארגני!" היא אמרה לי "טוב" אמרתי והלכתי להתארגן.
אחרי שתארגנתי ושרונה כתבה את האישור יצאנו לשער (שרונה היא טבחית והיום יש לה יום חופשי) "יש אישור?" שאל השומר "כן הראתה שרונה לשומר את האישור והוא סימן לנו לצאת "יש!!" אמרתי בהתלהבות "בואי למכונית שלי" היא אמרה. נכנסנו למכונית ונסענו להרצל 5 וחיפשנו בדירות את השם (שרונה אמרה לי שקוראים לו שלומי סרן) "שלומי סרן.. שלומי סרן.." חיפשתי את השם בתאי הדואר (הוא גר בביניין) "הנה! מצאתי!!" אמרה שרונה ואני קפצתי "איזה מספר איזה מספר?" שאלתי בקפיצה "מספר 3" שרונה אמרה "בואי נלך!" שמחתי והיא אמרה לי "אל תשמחי יותר מידי אולי יש לו אישה אחרת…"
דפקתי בדלת, אחרי כמה שניות פותח לנו איש יפה, חטוב, עם זיפים "כן?" הוא אמר "אתה שלומי סרן?" שאלתי "כן.. למה?" הוא ענה "אנ… אני… אני הילדה שלך!" פרצתי "מה?" הוא לא האמין "זה בדיחה?" הוא שאל "לא, לא באמת אני ביתך קוראים לי רונה!" אמרתי לו "איך… מה?…" הוא גמגם "אשתך שהיתה לך אז הייתה לך מחלה והיא מתה אז רצית למסור אותי לבית יתומים" הסברתי לו "ואני שרונה אתה לא זוכר אותי?" אמרה לו שרונה "את שרונה? כמה זמן לא נפגשנו!" הוא כנראה החליט לא להתייחס אלי "ומה איתי? אתה זוכר אותי?" שאלתי אותו "בואו כנסו" הוא אמר ונתן לנו להכנס…
אנחנו עוצרים פה ונתראה בפרק 2!