מיקרלטו ורון-סיברנסו מ-סיבלמרנו געארס ורון-קראע מ-גוסלינין צלעפרוסט תמוג קלסטו צ\'ריש מרגילטו מיסילדינג-בו כוראסי מיליינגה פאילניס בזאטלע דומינגיחעס זטאו זטאה מקילנג בילניטוז פורפורס מיליינגה תמוג-בו חרטא חרטא פיז\'נאטקו פיסנא ז\'טא טוע […]
משש בבוקר עד שש בערב – זה הזמן שהוקצב לנו לפנות את הדירות שלנו ממרכז העיר צ'רנוביץ לגטו שבעיר. חלק מהעיר שבו גרה הדודה פרידה, אחות של אימא שלי, הוכרז […]
את רוזה הכרתי בפעם הראשונה כשבאה לעבוד אצלנו בתור חניכה מתלמדת (לאמא שלי היתה מתפרה). היא היתה נמוכה, שמנמונת אבל חמודה. היא היתה נערה רצינית בת 14, לקחה את העבודה […]
נהגי אוטובוס מתים לעבור סיבוב כשאף אחד לא רואה, לדרוס אותך. נשים זקנות מחזיקות סכין צרה בתיק הצד, ישספו את הבטן שלך בין ההמון – ואיש לא יראה. הגבר הקירח […]
צפיתי בטלוויזיה וראיתי פיצוץ, שתי מכוניות התנגשו זה בזו ואז התחילו לדרוך נשקים לירות טילים. ליידות אבנים. אני במחלקה להפרעות אכילה כבר כמה חודשים. לא ממש אכפת לי מהעולם החיצון, […]
זה או אני או הטלוויזיה אבל מה שיוצא זה שהיא תמיד מולה ואני נשאר לבד. כמה לילות אפשר לראות את ערוץ הקניות ולא לקנות שום דבר? כנראה שאפשר גם שנים. […]
צרחות אימים, קולות מפוחדים. קירות צבועים, כיסאות שבורים. סידורים בפח, דם שנשפך. יריות בכל עובר ושב, תקוות שווא. בתי כנסת קדושים מנופצים, כוללים של אברכים "משופצים". חלקי גופה באוויר מתעופפים, […]
מחר- אני לא אהיה קורן. אני אהיה איש חסר שם. אני לא אלבש את בגדיי היפים. מחר אהיה לבושה בגדים מרופטים. מחר- לא אשא את ראשי בגאווה וגאון, לא אהיה […]
הייתי אז בן שש. הזיכרונות של ילד בן שש לא אמורים להיות חזקים כל כך, אפורים כל כך, כואבים כל כך. גרנו אז בוורשה, אני, אימי, אבי ואחותי הגדולה. זה […]
המרצדס החדישה שייטה לה באלגנטיות על כביש 1. אורן גולדשטיין, שנהג ברכב, סקר את מד המהירות ושאר הצגים הדיגיטליים ששידרו כל הזמן מידע מדוייק ממחשב הרכב. באויר הרכב עמד ריח […]
שלום, שמי אדולף היטלר השביעי. אני נולדתי בשנת 2093 כרגע אני בן 23 ואני יהודי ציוני גאה. אני חי בעתיד שבו מלחמת העולם השנייה לא התקיימה וכל 11 מיליון ההרוגים […]
אוי לא, אני נזכרתי בכך שכל המשפחה מהצד של אמא שלי מתה בשואה, אף על פי שאני לא מכיר אותם, ולא אכפת לי במיוחד מהם כי לא הכרתי אותם, אכתוב […]
לאחר מספר הלוויות טראגיות בעקבות אכילת השקדים המוגברת שנחמיאל החדיר בנאות המפריש, הגיע חוקר לחקור האם האנשים הללו הורעלו, ולחוקר הזה קראו ״דובי״, והוא גם באמת היה דב, אבל לא […]
זה היה ילד יהודי. בן 8 וכבר יודע לקרוא, ילד ממש נבון. אבל אז, כשהגיע המלחמה, יצא הילד מביתו, ולא שב. הגיע לתוך מחנה העבודה ושם הרביצו לו בלי שום […]
היה היה אדם זקן נחמד שהתיישב על ידי, על ספסל ראיתי אצלו מספר על היד שהעיד שבמזל לא חוסל לפתע החל איתי לדבר שאל לשלומי הציג עצמו כ"חבר" שאלתי לשמו […]
יומני היקר הכתיבה בך תמיד מעלה בי קושי מסוים. הפריקה הזאת, של כל הרגשות, של כל המחשבות, גורמת לי תמיד למין עקה, אפילו שהיא נעשית מול אוסף סתמי של ניירות […]
אני נזכרת במה שאירע, נזכרת בדברים שאיני רוצה להיזכר בהם. התקופה ההיא הייתה קשה, הפרידו אותי מהוריי וכלאו אותי במקום שממנו אמי הזהירה אותי למקרה שמשהו יקרה, לא חשבתי שיעשו […]
השוהים אצלנו במחלקה, אין אנו יודעים את יום הולדתם. את גילם אנו קובעים לפי אורך הציפרניים ברגליהם. כי ברגע שננעלו מאחוריהם דלתות המחלקה הסגורה, נולדו מחדש, והפסיקו לגזוז את ציפרני […]
מסופר על משפחה יהודיה עמידה מאד נקלעת לתוך השואה והאבא יוצא להגן על משפחתו והאמא שומרת על בנה בן החמש שאינו מבין את חומרת המצב ולא מציית לפקודותיה של אמא […]
ובאמצע כל הכלום והמוות המצופים מיליוני עליי שלכת יבשים ואדומים היה פרח קטן וצהוב. מה לעזאזל אתה עושה פה, פרח קטן? זה מין בדיחה חולנית כזאת? אתה צוחק עליי? אתה […]
אנשים נעים בקבוצות גדולות לא אומרים דבר כמו בהמות רק צועדים בתלם זורמים עם הזרם הולכים אחר העדר ממלאים אחר הפקודות "אני רק מילאתי פקודות" "זה היה הדבר הנכון לעשות!" […]
שואה?! מילה קשה, הייתי אומרת. כל הסיפורים שהיו מספרים לי…. סבא שסיפר לי שבכלל לא היו אוכלים שם…. זה מפחיד,בחיים לא חשבתי שבנאדם יכול לשרוד בכלל בשואה. איך? איך? סבא […]
מוות בייסורים- זה מה שעשו לי. הגרמנים תפסו אותי ועוד כמה נשים בהיריון במחבוא. הם פינו אותנו במהירות לגטו, שם, הדוקטור והמנתח הגרמני עשה עלינו ניסויים במעבדתו. הגיע יום לידתי, […]
זה יום של ריקנות. של זעקות כאב. ביום הזה אסור לילדים להשתולל, לחייך או לצחוק. גם לנו אסור. אסור לכולם. ככה זה, אסור. כשמישהו מת הוא משאיר אחריו חלל ריק, […]
בס"ד. יום השואה חוזר ובא שוב, פעם בשנה. ואני כל כך לא רוצה לזכור רק ליום אחד. אני כל כך לא רוצה להפסיק להפנים שבזכות אותם האנשים שעברו את אותם […]
ערב יום השואה כולנו יושבים דרוכים מול המסך הקטן וצופים ביהודים אשר כל משפחתם נרצחה מול עיניהם והם בחרו בחיים. הסתתרו מאחורי ארון בגדים במהלך שנים רבות ושרדו. הטקס המרשים […]
אני מתגעגעת כבר אני יודעת ,אני מתגעגעת לאימי ,אבי ולאחותי הקטנה וחיית המחמד שלי שמצאנו נטוש לפני שכל זה התחיל . אין מילים לתאר כמה אני רוצה לחזור ,אני סובלת […]
ליום השואה מילה כל כך נוראה. היא טומנת בחובה כל כך הרבה צער, הרבה אובדן, הרבה בכי ועצב, שואה ,מילה איומה, מילה שיש בה מראות זוועה, מילה שאומרת העולם נורא, […]
אני ענן, ואני שטה לי בשמיים. תחתיי חלקות אדמה חומות וירוקות המשתרעות עד אין קץ ומעליי פסטורליות נקייה של שעות טרום הזריחה. אני קו הרקיע בין רגעי לבין נצחי. אני […]
סדקים על הקירות, אחרים ממשיכים לחיות. בשמונה נסגרים השערים, מה עושים? כיצד נכנסים? השכנים כיבו את האורות. הילדים כוסו במיטותיהם בטלאים שנותרו, שמא לא יתקררו. ההורים מורידים את מסכותיהם, וחושפים […]
