שואה…
צרחה צורמת,
תפילה שקטה,
בכי חזק,
שתיקה.
הם חיכו לנס,
שיבוא וייכנס.
הם חיכו שמישהו כבר יבוא ויציל,
אבל כולם בחרו לא להוציא צליל.
הם היו מסכנים ורעבים,
יחדיו עם הרבה יהודים.
הם דיממו, התגעגעו לאנשים ולחיים הקודמים.
זה הורג לדעת, שאיש אחד, אחראי לכל זה.
זה משגע לדעת שבעולם יש הרבה אנשים,
הם לא יכלו להגיד כמה מילים?
להתנגד?
לסרב?
להציל?
לטפל?
לפתע כולם אילמים.
שוכחים שגם ליהודים יש רגשות, חיים ומשפחות.
התנהגו אליהם כמו חיות.
להיות כנה, אני לא רואה איך המצב השתנה.
2014, העולם לא לומד, או שהוא לומד ופשוט לא רוצה לתקן.
אולי לא תהיה שואה שנייה,
אך האנטישמיות ממשיכה, ואף אחד לא יגיד על זה מילה.
כולם ממשיכים להתנהג כאילמים,
6 מיליון יהודים זה לא מספיק?
כולם בוחרים לא להוציא צליל, לא להגיד מילה. דממה.
כנראה שאף אחד לא יפסיק את השנאת חינם.
תגובות (0)