ריקוד על דם בשלג – שיר שנכתב על הסתיו
"בשבועות הבאים האיש המסתורי המשיך להביא לי אוכל , פעם מרק ולפעמים עוף . אבל בכל פעם שחזרתי לחדרי אחרי שהייתי צריכה לעמוד ולצפות או לשמוע את היטלר הנורא אני אף פעם לא ראיתי את אותו אחד שנתן לי אוכל .
יום אחד נשמע הרעש המוכר של פתיחת המנעול בדלת (היו נועלים אותי ) הכרתי את הרעש , קמתי וישרתי את שמלתי , שמלה של עוזרות בית ( כחולה עם סינר לבן ) . הדלת נפתחה
פליגאה העוזרת היהודיה חמורת הסבר אותה הצלחתי להכיר בשבועות האחרונים משכה אותי בזרוע .
אני ציפתי שהיא תיקח אותי לחדר האוכל כצפוי או למרפסת בה היטלר היה משקיף על בני עמי הרזים , אבל היא לקחה אותי ימינה בזמן שחדר האוכל היה בפנייה לשמאל .
הגענו לדלת קטנה מעץ , היא פתחה את הדלת והכניסה אותי באגרסיביות (כהרגלה ) בפנים הייתה נערה בערך בגילי (15וחצי) לבושה כמוני , בעלת שיער שחור ועיניים חומות היא הייתה נמוכה ,למעשה היא הייתה מאוד נמוכה ….
"תתפשטי בבקשה " היא אמרה , קולה היה דקיק ורועד כאילו היא פחדה ממני
"סליחה ?!" שאלתי מופתעת
"תתפשטי , אני צריכה להלביש אותך הם מחכים "
"מחכים למה ?!" אני לא הבנתי מדוע הם מחכים
"את לא יודעת ?, את הבדרנית החדשה אחרי שהליצן…את מבינה את כוונתי " .
אני הבנתי את כוונתה יפה מאוד ; עוד דם נשפך בשלג בידי אותם רוצחים שמחכים לי בחדר השני.
התפשטתי , היא נתנה לי שמלה זהובה בעלת פרח יפיפה על הצד בצבע אדום , זו הייתה יכולה להיות שמלה יפיפייה , חבל שאני הייתי צריכה ללבוש אותה באותם נסיבות .
נכנסתי אל החדר השני ; חדר גדול שבקיצו על כיסאות מעץ יושבים הבכירים (רוצחים ) ואיך שלא , היטלר בכבודו ובעצמו .
"בואי הנה " פקד אחד הבכירים בגרמנית , פחדתי התקדמתי בפחד אל עבר מרכז החדר
לפתע החלה מוזיקה נעימה "תרקדי "אמר קול אחר
הסתכלתי ברחבי החדר בפחד וראיתי את הנערה שהלבישה אותי מסמנת לי להתחיל לרקוד .
עצמתי את עייני והקשבתי לשיר ; שיר על סתיו , על ילדים רצים לערימות עלים ועל חג ההודיה
רקדתי כאילו עדיין היינו בבית הגדול בבנג'מין, מזוביה , דמיינתי את אלכס רץ ליד האגם עם החברים שלו ואני יושבת עם החברות שלי ליד העץ ומסתכלות בעיתון . השיר נגמר וכך גם שיכרון החושים ופניהם של חברותי והבית הגדול . נשלחתי לחדרי והופתעתי למצוא את האיש המסתורי………….."
תגובות (0)