ריקוד על דם בשלג – סיירה

"החייל שהתברר ששמו הוא אריק הוביל אותי ל"חדרי" (אם אפשר לקרוא לזה חדר ) זה היה מן עליית גג קטנה עם חלון יחיד לתקרה עם מיטה קשה, שידה ושטיח . הוא דחף אותי באגרסיביות ונעל את הדלת . וכך נשארתי נעולה לפחות שעתיים עד ששמעתי את הצליל של המנעול נפתח , בפתח עמדה בחורה בערך בשנות ה20 לחייה לבושה ככל הנראה כעוזרת בית " הארוחה מוכנה " היא אמרה בקול צורמני ואני הבנתי שאני צריכה ללכת . היא בחנה את גופי במבט מזלזל והובילה אותי אל הארוחה .
חדר האכל היה מקום ראוותני ומעוטר בצלב הקרס גדול על התקרה , בראש השולחן ישב היטלר בכבודו ובעצמו וסביב השולחן ישבו כל מני אנשים בכירים (שמבחינתי לא היו שום דבר חוץ מרוצחים בדם קר ) העוזרת גררה אותי לצד הקיר "את צריכה להיות ויהודונת הלא כן ?" שאל היטלר ,הרמתי את ראשי בגאווה "כן זו אני "
"האם שמך הוא שרה ?"
"כן מדוע ?"
"זהו שם יהודי ואצלי בבית לא יהיו שמות יהודיים אלא אם כן הם עובדים אצלי כמשרתים "
"ואני לא משרתת ?" התעניינתי
" לא , את מבדרת אותי ולכן שמך יהיה מהיות סיירה "
לא ידעתי מה להגיד ; מצד אחד מי הוא שיישנה את שמי הרוצח המגעיל הזה חסר כל רגש ומצד שני לכל איש בחדר הזה (חוץ ממני ) יש אקדח טעון , החלטתי לא לענות לו ,הוא פירש את תשובתי כאישור (למרות שזה לא שינה לו ).
כל שאר הארוחה , עמדתי בצד והסתכלתי עליהם אוכלים בברבריות .
חזרתי לחדרי רעבה יותר מבדרך כלל ( לפחות בורשה הייתי אוכלת לחם מעופש מידי פעם ) והופתעתי לראות צלחת מרק קר על השידה ."