ריקוד על דם בשלג – וולפריק
"קראו לו וולפריק , הוא היה גבוה בעל עיניים כחולות ושיער חום אגוז . הוא לא חשב שאי פעם אני אראה אותו . הוא היה לבוש בגדי משרת אבל היה לו על הזרוע את צלב הקרס מה שסימן שהוא גם חייל חוץ . " אמרו לך להביא לי אוכל ?" שאלתי אותו ישירות , ראיתי שאסרו עליו לדבר אלי
" כן אבל רק פרוסה של לחם " קולו היה עדין
" אז מדוע אתה מביא לי מרק ?"
" בגלל שלאנשים האלה שם אין כבוד כלפי האחר "
" אתה נגד המשטר ?"
" אה…א-אני .." הוא גמגם
"זה בסדר , גם אני לא מעריצה גדולה "
הוא חייך חושף שורה של שיניים לבנות . חייכתי חזרה אבל שיניי לא היו יפות כשלו אז שמרתי על חיוך סגור . הוא היה צריך ללכת אני ידעתי שאם אי פעם מישהו ידע על תכניותיו רוב הסיכויים שעוד דם יישפך .
בלילה לא ישנתי כלל , רק חשבתי על וולפריק לבסוף נרדמתי .
התעוררתי לרעש "הנעים" של פלגיאה שהורתה עלי לקום ולהתארגן , התלבשתי ושמתי מטפחת לבנה על ראשי , הסתבר שיש לי מטלות …..
לנקות ,לסדר , להבריק ולבדר . אני לא אהבתי את חיי באותו רגע אבל שמחתי שעוד יש לי אותם
אחרי שהברקתי את המכונית השחורה שבחצר , הגיע הזמן לרקוד אבל הייתי עייפה וכאבו לי הרגליים אחרי שעבדתי רוב היום , אבל זה לא עניין את היטלר כמובן .
הובילו אותי לאותו חדר הלבשה שם חיכתה לי הנערה ההיא .
"שכחתי לשאול מה שמך בפעם הקודמת " אמרתי לה כשנכנסתי אל החדר
"אנה " היא ענתה קצרות והגישה לי שמלה שחורה בעלת טווס על הגב רקום בלבן ונעלי בלט .
"ואת יהודייה ?"
"כן " נראה היה שמשהו הטריד אותה
"מה קרה ?" נהייתי מודאגת
"היום יצאתי החוצה אל הגינה בשביל להשקות את העציצים וראיתי את העשן המקולל "
ידעתי מה הוא העשן המקולל ; אלה היהודים שעלה בגורלם להישרף בידי אותם חזירים המחכים בחדר השני .
יצאתי אל החדר השני ובמקום פחד בעיניי היה רק כעס .
מוזיקה חזקה יצאה מן הפטפון שבקצה החדר , מתאימה למצב רוחי הכועס , רקדתי על כעס ועל עשן שחור בשמיים תכולים . ולפתע……"
תגובות (2)
כתיבה נורא יפה ובוגרת.
תודה