פתאום ביום אביב -פרק שמיני

"אני לא מצליחה לנשום"זעקה מדלן
"תרגעי תרגעי !"אומר יוסף מנסה להרגיע
"נשמי עמוק " אמרתי לה
אנשים עברו ברחוב צעקנו להם "עזרה !! היא לא נושמת!!"
"מה קרה ?"הגיע איש אחד מהר
"היא לא נושמת כמעט ! "בכיתי
"בוא נראה מה קרה "הוא במקרה היה רופא
בדק לה את הריאות ואמר"אני מכיר את השיעור הזה..היא חולה במחלת השנית…"נאנח.."סיכוי נמוך שהיא תשרוד.."לחש לי וליוסף..דיאנה זחלה על השלג בנתיים מלאה לה שנה וחצי אתמול ואני כבר בת 11 וחצי ..השנה נושקת לשנת 1942 ..אני מתאהבת ביוסף ונראה לי שגם הוא בי .. מדלן מדרדרת מיום ליום.. המחלה שלה גוברת.. אין דרך לצאת ממנה.אין תרופה ..הרעב כה גובר לא אכלנו כבר שבוע שלם כלום..אפילו לא קליפת מלפפון ..
ולילה אחד שבועיים לפני 1942 נפטרה חברתי הטובה ביותר מדלן.ישנו בין סמטאות ושם היא נרדמה בלילה ולא קמה בבוקר..
"עצב כמה עצב .."בכיתי בזרעותיו של יוסף
"אן..אן.." מלמלה דיאנה
"כן חמודה?"אני שואלת אותה
"אוכל ! ידיים"אמרה
הרמתי אותה ליידי ונישקתי אותה בלחי" קטנה שלי , היא רעבה"אמרתי ליוסף
"בואי נחפש אוכל "אמר וכרך את זרועו סביבי ..כמה שזה נעים שהוא נוגע בי ..
"קשה לי לעזוב את מדלן ככה,היא החברה הכי טובה שלי..חברת הילדות הכי מדהימה .."דמעות עלו בעייני
"אני יודע שזה כואב…שנינו איבדנו אנשים יקרים לנו.."נאנח בעצב וחיבק אותי "הכל יהיה בסדר בובה"מנחם אותי
"איך יהיה בסדר?אין לי הורים ומשפחה ולא חברה…"אמרתי בבכי
"יש לך אותי,ואנחנו נתגבר על הכל עוד תראי !"אמר "חיוך"הוא ציווה
"אני לא מסוגלת "בכיתי
"אל תדאגי יבוא יום ואת תחייכי !"הוא חייך אליי בחיוכו המתוק
הלכנו יחד לחפש אוכל..מצאנו מעט מאוד ואכלנו את זה כארוחת מלכים ..בואי נתחבא אמר וחיפש מחבוא ..
הגיע ליל הסילבסטר..לילה עצוב…שנה ללא אבא..שנה ללא ג'ורג' שנה ללא אמא..שנים ללא חיים ..
אני יתומה ..היחידים שנשארו בחיי הם רק יוסף ודיאנה הקטנטנה .. הרעב גובר מיום ליום המחלות כה עצומות.. השבועות עוברים מהר מאוד החודשים.. נראה אבל שעבר נצח.. לילה אחד דיאנה הקטנטנה שלי לא הרגישה טוב..מחר ימלאו לה שנתיים ..ילדה של קיץ.. ואני כבר חגגתי את יום הולדתי ה12.. אני מתאהבת ביוסף..יוסף הוא בן 15 וחצי ..הפער הוא גדול אבל הוא גם מראה לי את אהבתו..בכל מקרה נחזור אל אחותי ..אחותי חלתה בדלקת ריאות קשה נורא..
"מה נעשה?"שאלתי את יוסף בוכה
"כואבת לי הבטן "היא ממלמלת בבכי "רוצה את מאמא "בוכה
"אן מתוקתי .. אנחנו נמצא פיתרון..אני אלך לחפש לה תרופה "! אמר ונתן לי את הצעיף שלו .."קחי תעטפי אותה שלא תתקרר יותר " אמר
"יוספי..אל תלך אולי לא תחזור?"שאלתי בחשש
"אני אזהר אני מבטיח!"הוא אומר נשק לי על המצח והלך
נענעתי את דיאנה ושרתי לה שיר בשביל להרדים אותה ליטפתי את שערה השחור והיפה "תינוקת שלי..אחות קטנה שלי את התקווה שלי לחיים לפעמים"אמרתי לה
"אני אוהבת אותך.."אמרה בקולה המתוק
"גם אני אותך מתוקה"אמרתי והיא נרדמה בזרעותיי.
נראה שחלף נצח..עברו לפחות ארבע או חמש שעות.. כבר לרגע איבדתי תקווה שלפתאום הוא הופיע !יוסף חזר עם תרופה בידו ושקית אוכל שהוא הצליח לגנוב
"תראי."הוא רץ מתנשף "לאחד החיילים פה נפלה הארוחה שלו ..יש פה לחם וארוחה חמה ..בואי נסעד אותה ..והתרופה !שלוש פעמים ביום במשך חמישה ימים !.."אמר בחיוך גדול ..
דיאנה שיחקה עם עלה קטן שמצאה בנתיים..קפצתי על יוסף בחיבוק
"יוסף !האל יברך אותך!תודה תודה תודה !! "אמרתי לו
"הכל בשבילך חמודה..אני .."אמר
"אתה מה?.."שאלתי
"אני…"אמר
"קשה לך ?אני אגיד .. "אמרתי בחיוך
"ביחד "הוא מחייך ..
"3 4 ו.."אמרתי
"אני אוהב אותך" "אני אוהבת אותך" אמרנו יחד והתנשקנו.