פתאום ביום אביב -פרק שלישי

הגענו אל גטו ורשה שבפולין.. "אחזי בידי !"אמרה אמא
הלכנו בתקווה לחפש מקום מסתור שלפתע אבא וג'ורג נעלמו לנו
"איפה בראיין?"שאלה אמא בהיסטריה וניסתה לחפש אותו חיפשנו אותו במשך שעות על גבי שעות ולא מצאנו את אבא..
הערב החל לרדת.. "אני רעבה אמא"אמרתי לה
"אן..בואי נחפש אוכל…" אמרה ועטפה את דיאנה [אחותי הקטנה] בשמיכה והצמידה אותה לחיקה ..
ראינו לפתע פח מלא בקליפות של ירקות ופירות ..לקחנו חופן והתחלנו לאכול..זה מה שיש ועל זה צריך להגיד תודה ..
"אמא אני כל כך רוצה הביתה!"התלוננתי..
"גם אני ילדתי..אבל אין לנו דרך לחזור"..אנחנו פה עד שמקרה אולי ישחררו אותנו"הוסיפה וליטפה אותי הלכנו לחפש מקומות להסתתר ..מצאנו סמטה חשוכה ובה העברנו את הלילה ..היה קר והשמיכה לא הספיקה …ישנו שלושתינו מחובקות .דיאנה באמצע מוגנת מפני הקור אני מצד ימין ואמא משמאל מחובקות חזק ..
במשך חודשיים לא מצאנו את אבא.. אני בקרוב צריכה לחגוג את יום הולדתי העשר ..אני כל כך רוצה להיות ילדה..ולא אסירה.לשחק בגינה וללכת עם מדלן לטיולים לחפש הרפתקאות,לבשל עם אמא לעשות אמבטיות חמות של קצף..וכל זה נשלל ממני..ומעוד הרבה אנשים.. רק בגלל שאנחנו יהודים…
יום אחד כאשר אמא ואני המשכנו בתקווה לחפש את אבא מצאנו את..מדלן! מדלן יושבת לבד ..ובוכה ..רצנו אליה
"מה קרה מדלן ?" שאלה אמא
"אמא הלכה לאיבוד אני לא מוצאת אותה כבר שבוע!"בכתה
"בואי איתנו "אמרה לה אמא
הושטתי יד למדלן ושמחתי על כך שמצאתי אותה התגעגעתי אליה ..לפתע אמא בכתה "אני מתגעגעת לאבא שלך"אמרה לי
"גם אני אמא "אמרתי לה"אבל אנחנו חייבות להיות חזקות..תהיי חזקה בשביל דיאנה" אמרתי
"ילדה טובה שלי "אמרה אמא וחיבקה אותי .
לפתע ראינו עגלת מתים.. ושם זוהתה הגופה של אמא של מדלן
"אמא!!!"בכתה מדלן בצרחות
"אל תסתכלי "אני אומרת לה היא כתבה על כתפי ..
"קחי את דיאנה " אמרה אמא והלכה לעגלה לראות אותה .
החזקתי את דיאנה בפעם הראשונה בחיי והתרגשתי..דיאנה בת 3 חודשים ילדונת מתוקונת ..עיינה ירוקות ושיערה שחור כמו לאבא ..ואני יצאתי בול כמו אמא ,גם ג'ורג בלונדינים עם שיער ארוך ועיניים כחלות כהות .
אמא חזרה וחיבקה חזק את מדלן.."אני אדאג לך מתוקה שלי"נתנה לה יד והלכנו לחפש את אבא..
פתאום הגענו אל מין בור כזה.. ושם חיכו …