פתאום ביום אביב -פרק רביעי

כשהגענו אל הבור ..חיכו שם .. אבא וג'ורג'! אמא קפצה אל זרועתיו של אבא
"בראיין"בכתה
"ליליאן שלי" אמר ונישק אותה "אהובה שלי חשבתי שנהרגתן.."אמר ועזר לנו לרדת אל הבור.
"גו'רג' שלי"אמא חיבקה אותו חזק "אתם חיים" אמרה בהקלה
"בואו מתוקות "אמר אבא
"קח את דיאנה "הבאתי לו אותה והוא הביא אותה לאמא.
"בואי קפצי אליי אל תפחדי"אמר אבא וחייך אני סמכתי עליו בכל דבר.
"בואי מדלן "אמא קראה לה
"אמא שלה נהרגה "אמרתי לו בשקט.
הוא הביט עליה במבט מנחם "אנחנו נאמץ אותה אל ליבינו .."אמרה אמא
מדלן ירדה גם אל הבור והתיישבה על האדמה הקרה ..
"אן.. התגעגעתי אלייך "אמר ג'ורג'.
"גם אני אליך" וחיבקתי אותו. השמחה גדלה ..אנחנו שוב ביחד אחריי חודשיים + ..איזה כיף להיות ביחד שוב .ניסינו להעביר את הזמן בכיף
.מדלן הייתה כה עצובה ..בלילות הייתה בוכה ..ואמא הייתה מנסה להרגיע..
היה נחמד שהיינו יחד..אבל הרעב גבר וגבר בכל פעם .
אבא היה יוצא לנסות לחפש אוכל..בכל פעם שהיה יוצא ליבנו עמד דום .רעד גופנו היה חזק כל כך שהרגשנו שעוד רגע הנשימה תיעצר לנו ושאבא היה חוזר עם המעט שהיה מוצא נשמנו ..
והנה הגיע החורף ..ואיתו גם המחלות הקשות..הקור הגדול גובר .
בלילות הקפואים היינו ישנים ביחד מחובקים ..מנסים להתחמם לא תמיד מצלחים אבל מנסים.. חודשיים כבר לא יצאנו מן הבור .. מתחבאים מפניהם של הנאצים ..
אבל שהיינו ביחד התגברנו על הפחד ולכמה רגעים זה נראה שהכל יסתדר בסופו של דבר …
עד ש …