פתאום ביום אביב -פרק ראשון

היי,אני אן ,אני רוצה לספר לכם את סיפור חיי מגיל 5 וחצי בערך עד עכשיו,אני בת 19 היום ורוצה לספר לכם על מה שעברתי ועל משפחתי לפני כ7 שנים האסון הגדול שלא רק משפחתי חוותה אלא המון המון אנשים יהודים …
אתם מבינים נכון?..
כן ,אני באתי לספר לכם על השואה :
לפני שאני יתחיל אני אספר לכם מעט על משפחתי לפני השואה:
אבי בראיין בן 38 יליד אמריקה ,רופא מדופלם מתמחה ברפואת ילדים בעיקר ומנתח לב.
אימי לליאן בת 28 ילידת צרפת מחנכת מדופלמת .
אחי הגדול ג'ורג בן 9 יליד צרפת.
אני אן בת 5 במקרה גם ילידת צרפת.
הכל התחיל בשנת 1993 עם עלייתו של היטלר לשלטון …
הגזענות האנטישמיות החוקים האלה …הרסו אותנו
יום שבת אחד אחי ואני שיחקנו בחצר הבית הגדולה והיפה שלנו בכדור ,יום אביב חמים ונעים אמא יושבת בגינה ותופרת מביטה בשמחה עלינו משחקים ביחד שהיא מסיימת לתפור היא הולכת להשקות מעט את פרחיה שכל כך אהבה וטיפחה אבא יושב לידה ומעשן מקטרת ושותה בירה הכל טוב ויפה,אבא ואמא אחרי זמן מה הלכו להכין ארוחת צהריים …לפתע הכדור יצא מהחצר,יצאתי להביא אותו שלפתע איש תפס אותו ואחז אותו בזרועתיו
"סליחה אדוני..אני יכולה בבקשה לקבל את הכדור שלי בחזרה"?שאלתי בנימוס
האיש לא ענה ורק הביט בי במבט אכזר.
שוב שאלתי…"אפשר בבקשה "?
האיש זרק עלי את הכדור בכוח על פניי ,ג'ורג יצא החוצה שהוא ראה זאת
"מה אתה עושה לה "?הוא שאל בכעס
האיש הוציא שוט והצליף בנו בכל כוחו,צרחנו בטירוף אבא יצא מהר החוצה לראות מה קרה.
"מה אתה עושה להם הפסק מיד" הוא בא ותפס את השוט בכל הכוח הרגשתי שקלח דם יורד מאפי והייתי פצועה ברגלי וידי ג'ורג לא כל כך נפצע ..
קח אותה לאמא ג'ורג אמר אבא ואמר משהו לאיש שנשמע כמו איום ,בכיתי בטירוף כל כך כאב לי ג'רוג הרים אותי בזרעותיו ולקח אותי לאמא..
"מה קרה "?שאלה אמא נחרדת
ניסתי לספר אבל לא הצלחתי כי בכיתי ,אז אחי סיפר לה ..
אמא הניחה מגבת על השטיח ושמה לי כרית,אבא נכנס אחרי כמה דקות ,ויטפל בי בפצעים .
"ליליאן יקירה.. אני מתחיל לדאוג… את ראית מה קורה אחרי שהוא עלה לשלטון.."אבא אמרה בדאגה בעודו מטפל בי
"מה קרה אבא?"שאל ג'ורג בדאגה
"כלום חמודים אל דאגה"אמרה אמא בקול מרגיע.. למרות שכבר כולנו ידענו שמשהו לא בסדר..
"אמא ..אפשר ללכת לחנות הממתקים של יעקוב?"שאלתי
"כן בצאת השבת נלך "חייכה אמא
בצאת השבת יצאנו ארבעתנו לטיול בצרפת בשכונה היהודית שגרנו בה ..התחילו להיות מהומות נגד יהודים בתקופות האלה .. אבל חשבנו שזה יהיה תקופתי..מי היה מאמין שיקרה משהו נורא שכזה… ? הגענו אל החנות הממתקים של היהודים ככה קראנו לה ..המוכר היה איש נחמד בשם יעקוב .הוא אהב ילדים ואנחנו אותו הוא היה כמו סבא טוב כזה..ג'ורג ואני רצנו לעבר החנות שלפתע על החנות מודבקת קריקטורה של יהודי.. ועומד חייל עם נשק שם ..ואנחנו בלי היסוס רצים בשמחה אל החנות…
"עצרו!"הוא צועק
"בבקשה אנחנו רוצים להיכנס!"התחננו
"לא לא לא ! "הוא אמר
"אבא הגיע לשם למה אתה לא נותן לילדים להיכנס"?שאל בזעם
"אתם יהודים!"הוא צורח ואמא באה גם לעברנו
"ומה זה מפריע??!,תן לילדים להיכנס!"אמא צעקה עליו
"בשום אופן! יהודים אין להם זכות!"אמר ודחף את אמא ,אמא נפלה על האדמה הקשה ואבא עזר לה לקום והלכנו הביתה.שהגענו הביתה הלכתי להתקלח..יום עצוב עבר עליי..אבל מחר הוא יהיה שמח ! אני הולכת לכיתה א' .כל כך התרגשתי .
"אן בואי לישון"קראה לי אמא. אמא כיסתה אותי"מתרגשת מתוקה?"שאלה
"כן כן !" חייכתי

אמא נשקה לי על הלחי "ילדה גדולה שלי" וליטפה אותי עד שאני נרדמת
בוקר רוח חמימה של קיץ חודרת עם קרני השמש הזהובות דרך החלון הרגשתי ליטופים נעימים בשיער "אן קומי חמודה "שמעתי את אמא קוראת
"בוקר טוב "אמרתי לה ולג'רוג' שכבר הספיק להתלבש
"בוקר טוב "אמר ג'ורג הוא הולך לכיתה ג'
"בוקר טוב אן "חייכה אמא בחיוך הרך והאוהב שלה ..ועטפה אותי בחיבוק.אמא שלי שכל כך מחבקת ומנשקת..כה היה נעים להתעורר לחיבוק ונשיקה שלה ידיה כה חמות ורכות.
קמתי מהמיטה והתלבשתי .אבא הכין לג'ורג ולי אוכל לבית הספר. ואמא קלעה לי צמה ארוכה לשערי הבלונדיני . יצאתי לבית הספר ופגשתי בדרך את חברתי הטובה מדלן .הלכנו יד ביד ודילגנו שרנו שירים שאנחנו אוהבות עד שהגענו לבית הספר.
נכנסנו בשער ,השומר הכיר אותי כבר. ידע שאני יהודייה . לא האמנתי שמשהו רע ייקרה..
בירכתי אותי בברכת בוקר טוב ונכנסתי עם חברתי מדלן לבית הספר. שלפתע הוא רץ מאחורינו "היי!בנות ! עצרו מיד !! אתן יהודיות החוצה!!"הוא צורח.
ברחנו מהר ונכנסנו כל אחת לכיתה שלה(למדנו בכיתה המגבילה ).ברגע שהמורה נכנסה השומר נכנס אחריה . "היא יהודיה !אין לה זכות ללמוד !" הוא צרח וכל הכיתה צחקה והמורה צרחה "עופי מכאן!!" ודחפה אותי החוצה מדלן חיכתה בחוץ.
ברחנו בוכות הביתה … מה יהיה עכשיו?..