עלי ורדים שחורים – פרק 1
מרכבת לרכבת………
אני כל כך עייפה ….
"אמא אמא מתי נגיע ?" אמרתי
"סבלנות חמודה.." היא ענתה לי.
לא ידעתי מה זה המקום בכלל.. אני מדמיינת שכשנצא נגיע לארמון ואני אהיה הנסיכה ואני אקנה מה שאני רק ארצה!.
ירדנו סוף כל סוף מהרכבת …
אבל איפה אבא? וישמעאל? הם היו איתנו באותה רכבת !
אולי הם הלכו לאיבוד?
אמא קראה בשם אבא, מנסה לחפש אותו בכל מקום אך היא לא מצאה.
אולי הוא התבלבל , וירד במקום אחר?
אני מקווה שהוא לא הלך לאיבוד…
זה ממש נראה כמו סרט… ויש פה גם חיילים כאלה, שצועקים המון.
הם לא מפחדים שיכאב להם הגרון? אמיצים..
'אמא, מה זה המקום הזה, נמאס לי כאן… היום הולדת שלי עוד יומיים !! אני רוצה ללכת הביתה כדי שנכין עוגה לקראת יום הולדתי!!! '
צעקתי. 'מתוקה, זאת המתנה הראשונה… זה סרט, ואנחנו משחקות בו..'
אמא אמרה.. ואני עניתי ' אז אם זה סרט, היכן הבמאי? ' אמא אמרה שלא צריך במאי כי אנחנו משחקות כל כך טוב. אמא אמרה שהיא צריכה ללכת ושאני צריכה להשאר בחדר הזה.
להשאר עם מישהי בשם "סול" שאלתי אותה מה הפירוש של השם , והיא אמרה לי, שבשפה אחרת זה אומר נשמה. אחר כך היא שאלה אותי מה שמי ועניתי לה ' שמי הוא נוגה, אמא אמרה שהיא בחרה את השם בגלל שיש כוכב והיא חושבת שאני כוכבת.'
' אז למה היא לא קראה לך כוכב? ' סול שאלה. 'אני לא יודעת… ' אמרתי והוספתי ' וובכן, את באה לשחק איתי? ראיתי שם מלא ילדים בחוץ…'
'אמא שלי אמרה שאנחנו צריכות להשאר כאן.. רוצה לשחק "דג מלוח" ? ' סול אמרה..
'דג מלוח? מה זה? ' שאלתי , היא הראתה לי איך לשחק. זה היה מאוד כיף, ואז אמא שלי חזרה עם חתיכת לחם שבידה. לחם ממש ממש קטן , והוא היה רטוב..
'אמאאא!!' צעקתי בהתרגשות וחיבקתי אותה. היא חייכה והרימה אותי גבוה גבוה..
היא נישקה אותי במצח ושאלה ' את רעבה?' אמרתי שכן…
היא נתנה לי את חתיכת הלחם הקטנה והרטובה.. ושאלתי ' אמא , למה זה רטוב?'
ואמי ענתה ' כי זה אוכל שתייה. זה ביחד, מים ולחם ביחד….. תדמייני שהמים הם ממרח '
לדמיין? למה אי אפשר פשוט ממרח רגיל? שוקולד, או גבינה…
אבל לא התווכחתי ואכלתי.
תגובות (0)