עלילות נחמיאל הסוף המר והמתוק

לאחר מספר הלוויות טראגיות בעקבות אכילת השקדים המוגברת שנחמיאל החדיר בנאות המפריש, הגיע חוקר לחקור האם האנשים הללו הורעלו, ולחוקר הזה קראו ״דובי״, והוא גם באמת היה דב, אבל לא מפני שהיה דב קראו לו דובי, אלא מפני שדובי זה השם שהוריו נתנו לו.
ודובי הדב שהיה חוקר מצטיין, מיד הבין שהאנשים הללו נפלו קורבן למזימת שקדים ע״י אדם ממולח במיוחד.
הוא החל לרחרח בין אנשי העיר, פיזית לרחרח, אולי ימצא שקדים שיוכלו לקרב אותו אל מי שסיפק אותם לתושבי העיר.
והיה שם בעיר הזאת נמר אחד שקראו לו אבוטבוט, והוא היה שטינקר, והוא הלשין לדובי הדב שנחמיאל הוא זה שסיפק את השקדים לתושבי העיר.
ואז אבוטבוט הנמר ודובי הדב תיכננו איך לתפוס את נחמיאל, והוציאו פרס כספי על מי שימצא אותו, בינתים נחמיאל ששמע על הגזירה ברח משם אל הנהר הגדול ״נהר הגודש״.
בנהר הגודש חיכו לנחמיאל שוקי התוכי וספקטור מלכישוע עם סירת הצלה טמפונים וגומי לעיסה, בעזרתם יוכלו להכין מטען חבלה שיפוצץ את דובי הדב ואת אבוטבוט הנמר.
למחרת בכיכר העיר נפגשו כולם ועשו סולחה, וגם מתילדה והדודה של נחמיאל היו שם, וכולם התחבקו והתנשקו ואז נגמר הסיפור.
סוף.