סדר ואי סדר

הדברים נמצאים במקומם על פני תבנית שנקבעה מראש. היתה זו תכנית הרשע בהתגלמותו!.
היה זה בחודש מאי וענת עמדה ברציף גרינוולד בברלין, ראתה את התחנה ואת פסי הרכבת.
איזה סדר! ברכבת זו העלו יהודים לדרכם האחרונה, אותה הדרך שששה מליונים לא חזרו ממנה.
נשלחו לדרך גם בני עמים אחרים: צוענים , פולנים ועוד. ריח המוות נישא באוויר! ריח רקבון וסחי! אחרי המלחמה העולם היה באי סדר נורא ואנשים חיפשו באי סדר דרך לשרוד ולבנות חיים חדשים. האם הסדר חזר על כנו? לענת לא היתה תשובה מלאה. היא החלה לשחזר בראשה מראות שראתה במסעותיה בעולם. היא זכרה שביקרה במדינות סקנדינביה שבהן שורר סדר מופתי ולאזרחים מובטח העתיד עד יומם האחרון.
"הלואי עלינו סדר כזה" חשבה.
שבקרה במדינות העולם השלישי ראתה את אי הסדר. לא רואים את האזרח ממטר וערכו כקליפת השום, ללא זכות מיקוח. חשבה: "כמה טוב שיש סדר המאפשר גם לחיות בכבוד וליהנות ממה שאפשר ויש.