מכתב לשישה מליון שלא הכרתי

מכתב לשישה מליון שלא הכרתי ,
אני אפילו לא יודעת איך להתחיל את המכתב הזה, אני לא יודעת איך להרגיש, איך אני אמורה לקלוט את הזוועות שעברו.
עשן, אפר, דם ואש
אני לא יכולה לדמיין מה עבר עליכם. הרצון לחיות את החיים נלקחו ממכם, מהסיבה שהייתם יהודים, מהסיבה שהייתה לכם דת אחרת, חגים אחרים, מהנהגים.
אני תוהה איך אפשר? איך אפשר להגיע למצב כזה ששישה מיליון יהודים נשחטים, נשרפים, מורעבים. ילדים צופים באימהות שלהם נוסעות ברכבות, באבות שלהם קבורים באדמה.
בתוך גטו קטן שומרים אחד על השני מהקור כי רק פיסת בד שומרת עליהם וגם זה לא.
הלב שלי צורח מכאב, מהמשפחה שיכלה להיות לי, איך יכולים לשחוט אדם רק כי הוא מאמין במשהו אחר?
עומדים דקה לשישה מיליון.
האם דקה תספיק?
לברוח ממלחמה כל כך נוראית ואחר כך להילחם על הבית ובסופו של דבר לחיות חיי עוני?
איזה דור אתם השארתם שעומד על דמם של שישה מיליון שנשחטו ואפילו לא מקבל את הבית שאתם הענקתם? איך אפשר לוותר על בית שלנו אחרי המלחמות שנלחמנו, כל אבדות שאיבדנו.
שרדנו כל כך הרבה.
ולאלה שלא זכו להגיע לארץ המובטחת.
נילחם על החלום.
נילחם על הזכות לחיות.
לא נגיד סליחה על כך שאנחנו יהודים.
אף אחד לא ישבור אותנו לא משנה מה .
אנחנו כאן להישאר
עשן, אפר , דם ואש