מכיוון שאתה יהודי

כשיצחק היה ילד קטן, הוא היה נוהג לשאול הרבה שאלות. על כל דבר שראה וכל דבר ששמע היה לו מה לשאול. "למה השמיים כחולים? למה לאבא יש שפם? למה אנחנו גרים פה?" כל הזמן הוא היה שואל. כשהגיע יום הולדתו השישי של יצחק, אמו תפרה לו כוכב צהוב וגדול על כל החולצות שלו ועל המעיל החם. "למה אני צריך לענוד את הכוכב?" יצחק שאל בזמן שאמו תפרה לו כוכב על חולצה משובצת. "כי אתה כבר בן 6 ואתה ילד גדול, כל היהודים בגילך צריכים לענוד כוכב" היא ענתה לו. "ולמה את ואבא גם עונדים כוכב?" הוא המשיך לשאול. "כי כולנו יהודים" אמא השיבה "כשתגדל תבין, ועכשיו מספיק עם השאלות". כמה שבועות לאחר מכן, כשיצחק הגיע לגן, הגננת סירבה לתת ליצחק להיכנס לגן ולשחק עם חבריו, ולאחר שיחה קצרה של אמא עם הגננת הם חזרו הביתה. "למה אני לא יכול לשחק בגן?" יצחק שאל. "מכיוון שאתה יהודי" אמא ענתה. "אז אני לא רוצה להיות יהודי יותר, אני רוצה לחזור לשחק בגן. את יכולה לעשות שאני לא אהיה יהודי יותר?". "אוי יצחקי, אני לא יכולה ולא רוצה. אתה לא יכול לשחק בגן, אני מצטערת, אבל נבלה ביחד בבית" אמא ענתה. אבל פחות משבועיים לאחר מכן, גם הבית נלקח. שוטרים גדולים במדים מפחידים באו ולקחו את יצחק והוריו מהבית שכל כך אהב. השוטרים לקחו אותם למקום מפואר ומלא במאות מבוגרים וילדים, וכולם עונדים את הכוכב הצהוב. בהתחלה יצחק חשב שמכנסים את כולם בגלל איזה פשע נורא שעשו. אבל יצחק לא הצליח לחשוב על שום פשע נורא שמשפחתו עשה. הוא היה שומר חוק מסור מין השורה. אבל יצחק שם לב שלכולם יש כוכבים, והוא גם שמע הרבה פעמים את המילה יהודים חולפת בין השוטרים שהיו במקום. אבל יצחק לא הבין, ושאל את אמו "אמא, למה מכנסים את כל היהודים כאן? מה עשינו?". "לא עשינו כלום יצחקי, מכנסים אותנו מכיוון שאנחנו יהודים" היא השיבה. "אבל מה זה משנה שאנחנו יהודים?" יצחק המשיך לשאול. "יש אנשים שזה משנה להם, כשתגדל תבין. אבל אל תדאג, יהיה בסדר". ומאותו הרגע יצחק לא דאג. אם אמא אמרה שיהיה בסדר, אז יהיה בסדר. בלילה הם ישנו על הרצפה, ולפעמים באו שוטרים ולקחו איתם כמה אנשים. יצחק ראה איך אבות מופרדים מילדים, איך ילדים מופרדים מהורים, אבל בכלל לא חשב שמשהו לא בסדר. אולי לוקחים אותם לשיחה, ויחזירו אותם בבוקר. אבל בבוקר אף אחד לא חזר, ובמקום זה העלו את יצחק, הוריו, ועוד כמה אנשים שלא הכיר למשאיות גדולות, שלקחו אותם לתחנת רכבת. אבל עדיין, למרות המבטים המודאגים בפנים של הוריו, יצחק חשב שיהיה בסדר. אולי לוקחים אותם לנסיעה ברחבי הולנד, או אולי מחזירים אותם הביתה. ברכבת נתנו להם פיסת לחם עבשה ותפוחי אדמה, וכשהרכבת עצרה, לקחו מיצחק את הוריו! יצחק בכה, החזיק בידיים של משפחתו, אבל שום דבר לא עזר. שני חיילים בגודל של פילים ענקיים משכו בכוח את הוריו עם חבורה של יהודים אחרים מהרכבת, ומהר מאוד היא חזרה לנסוע. עכשיו יצחק ידע ששום דבר לא בסדר. הרכבת נסעה עוד ימים ארוכים וכשהגיעה לאושוויץ יצחק כבר היה עייף, רעב ומותש. יצחק שאל בחור אחד שעמד בתחנה "למה אני כאן?". והבחור ענה לו "מכיוון שאתה יהודי". וגם שעמד בתור בדרך למקלחת, יצחק ידע שהוא נמצא כאן מכיוון שהוא יהודי. וגם כשהגז יצא, המחשבה האחרונה שצצה במוחו של יצחק היא שהוא נמצא כאן "מכיוון שאני יהודי".