מונולוג. אהבתם?

יומני היקר,
היום בבית הספר למדתי מה זה דמיון.
בגלל שלמדנו על זה, ילדים בבית הספר אמרו לי שיש לי יותר מידי דמיון ושדמיון בזמן המלחמה זה לא טוב!
להפך!
הם סתם מקנאים… הם כל הזמן מציקים לי בגלל שאני עולה חדש!
אפילו גידי המורה שלי בבית הספר הציוני אמר שדמיון זה דבר טוב!
מה רע בדמיון?
בכלל… לא הבנתי מה זה דמיון?
בסדר אני יודע מה זה דמיון…
דמיון זה תהליך שמתחולל כאשר אדם מרגיש תחושות וחווה מאורעות שאינם קשורים ישירות למציאות סביבו.
אבל יש דברים שאני לא מדמיין,
אני לא מדמיין שאבא התגייס לצבא הבריטי ועכשיו משתתף בפעולת התנקשות בהיטלר,
בכלל… איך יודעים אם דברים שאומרים זה מציאות או דמיון?
גם מי אמר שהדמיון לא יכול להיות מציאותי?
הרבה דברים שאני מדמיין הם אמיתיים!
לדוגמא… לפעמים אני מדמיין שסבתא באמת במחנאות ההשמדה.
טוב זה לא מציאותי…
הגרמנים לא כל כך רעים… נכון?
סתיתי מהנושא, אולי זה בגלל שאני מתגעגע אליה ופוחד שהיא בסכנה,
גילעד מתחיל לבכות: למה השארנו את סבתא בגרמניה? למה היא לא עלתה איתנו לארץ לפני המלחמה? למה?
למה מה שאני מדמיין לא קורה? כי אם זה היה ככה, הייתי מדמיין שסבתא הייתה עולה איתנו!
טוב אמא אומרת ללכת לישון, אז אני אסיים.
שלום יומן שלי,
נתראה מחר…