מאיה! רוצי!

\"מאיה! רוצי!
מאיה תברחי הם באים!\"
צעקתי למאיה בזמן שברחתי מהנאצים.
אני ומאיה נשארנו לבד, אחרי שהנאצים לקחו את אמא לגטו, ואת אבא למחנות עבודה,
אני ומאיה הצלחנו לברוח, הסתתרנו מתחת לבית הישן,
היה קשה מאוד לחיות שם- במיוחד כשאסור שהשכנים יראו אותנו, ידענו שהם לא אוהבים אותנו, הם אף פעם לא אהבו, פחדנו שהם יסגירו אותנו לנאצים, אז יצאנו רק במקרים מיוחדים.
למאיה יש סיוטים בלילות, מאיה תמיד צורחת ומבקשת את אמא ואני מנסה לגרום לה להיות בשקט.
הפעם הלכתי להביא אוכל, כי כבר שבוע לא אכלנו, למאיה היו סיוטים נוראים- היא צרחה והשכנים שמעו.
בדרך חזרה למסתור שלנו, שמעתי את הנאצים, ישר רצתי למאיה.

נכנסתי למסתור אבל מאיה לא כאן, מאיה איננה.
התחלתי לזעוק ולחפש את מאיה בכל מקום,
מצאתי את מאיה בחצר- שכובה על הרצפה, כולה מחובלת ודם נוטף מפיה.

הנאצים תפסו אותה, הם תפסו את מאיה.

פעם היינו אני, אמא אבא ומאיה
פעם היינו אני ומאיה
פעם הייתי אני
והיום כבר אין אף אחד.