למה לא הקשבתי לאבא ?

רצתי,רק רצתי ואפילו לא העזתי להביט לאחור …זה מה שאבא אמר לי לעשות,לרוץ ולברוח מהכל,לברוח מהגדר ,מהאנשים הרעים במגפיים,משלוליות הדם והגופות הפזורות בכל מקום.
אבא אמר שאני צריכה לרוץ כי אנחנו במקום לא טוב אבל מה קורה פה?אני לא מבינה! למה אנשים מפסיקים לחיות כל יום ולמה האנשים הגבוהים כל כך אכזריים…הרי רק לפני שנתיים הלכתי בגינת הבית ואספתי פרחים לאמא…אמא,אני כל כך מתגעגעת אליה,אני זוכרת שהאנשים הגבוהים במגפיים לקחו אותה והיא צרחה ובכתה שהיא רוצה אותי,אבא-למה אמא היתה עצובה ולמה לקחו אותה ממני,שאלתי אותו פעם אבל אבא רק הביט בי,חיבק אותי והתחיל לבכות,למה אנשים פה בוכים כל הזמן?למה למה למה? יש יותר מידי שאלות וקצת מידי תשובות ואני עדיין רצה ושומעת את הקול של אבא בראש שאומר לי לרוץ כל הזמן אל מחוץ לגדר,לאיפה שהילד הגדול שישן לידי בצריף הראה לי כשנגמר מעט האוכל…הייתי צריכה אז להכנס בחריץ שבגדר ולמצוא לנו אוכל בבתי האנשים,לא אהבתי לקחת מה שלא שלי אבל הקרקור המתמשך שוב הכאיב ונורא רציתי חתיכת לחם.
נפלתי כמה פעמים והצלחתי להתחבא מהאנשים במגפיים אבל בסוף הגעתי לחריץ ,הסתכלתי לאחור,הפעם לא ארוץ להביא אוכל ואחזור לידיו החמות של אבא ,הפעם ארוץ מעבר לגדר ולעולם לא אחזור…אני כבר מתגעגעת לאבא ועוד לא יצאתי אפילו-פנס!- פנס מאיר לידי ואני מתחמקת מאחורי קופסה גדולה..מזל…הוא לא תפס אותי,טוב אין מה לעשות ,הדמעות זולגות להן ואני יוצאת מהחריץ בגדר,אני בחוץ,אני חוזרת שוב ושוב על מילותיו של אבא בראשי,הוא אמר שמיד כשאצא אחפש מקום מסתור ואוכל ואשאר שם עד שהוא יבוא,הוא הבטיח שהוא יבוא לחפש אותי כשיוכל,האם אני יכולה לסמוך על מילתו של אבא,אני אוהבת את אבא והוא לעולם לא ישקר לי…..נכון?
לאחר כמה שעות אני מוצאת בניין נטוש ליד הגינה שפעם הייתי משחקת בה עם ילדי השכונה..אבא אמר שאסור…אסור לי ללכת לשם…אני כל כך רוצה,המגלשה קוראת לי וגוברת על קולו של אבא..אולי רק פעם אחת…קצת…עכשיו חושך ומי יראה אותי? אני הולכת לשם ומתגלשת…וואו,כבר הרבה זמן שלא נהניתי ככה…איזה כיף,כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי ילדה באמת באמת,אבא אומנם לוחש בלילות לאדם לידו שאני קטנה ולא מבינה הרבה אבל אני קצת מבינה…אני מבינה שהאנשים במגפיים הם רעים וצריך להתרחק מהם,זה מספיק כדיי שאני אהיה בסדר.
המחשבות שלי נקטעות כשאיש גבוה מתקרב לעברי וצועק משהו בשפה שלא מוכרת לי לאדם מאחוריו  ,אוי זה אדם במגפיים הוא צועק עוד משהו ומרים אותי מהמגלשה ,אני מתחילה לבכות ולצעוק אבל הוא וחברו תפסו אותי בחזקה בידיים והידיים כואבות הן כל כך כואבות! אני שוב צורחת ובוכה ולאחר כמה דקות של צעקות אני מוצאת את עצמי נזרקת משער של מקום סגור ומגודר והוא…קצת מוכר לי…אני עדיין לא מבינה..האנשים הלכו משם והראש שלי מסוחרר ,הידיים צורבות ויורד לי דם..אני לא אוהבת דם,אני בוכה ואז אני מבינה שאני שוב במחנה,למה,למה לא הקשבתי לאבא?