לילדה הקטנה שנספתה בשואה .

אחותי היקרה ,
את בטח במקום הרבה יותר טוב מהעולם הזה , שמלא בצרות וברוע טהור. את בטח יושבת למעלה בשמיים ומסתכלת על ההשתקמות שעבר עמך אחרי השואה האיומה,אבל עדין ליבך כואב בגלל השריטה העמוקה,שריטת המוות.
בעינייך הקטנות ראית הרבה זוועות,המון דברים שגם למבוגר אסור לראות,ראית איך הוריך נלקחו ממך ולא חזרו,איך אחייך עזבו אותך בלית ברירה.עייניך הקטנות מלאות דמעות,וליבי נקרע בכל פעם שאני חושבת על דמעה שירדה מעיניך .
בלי המלחמה,העולם שלך היה נראה אחרת לגמרי-הציפורים בחוץ שרו שירים ערבים,הדשא הירוק והפרחים קישטו את סביבך והשמש החמימה שהציפה אותך ברגשות נעימים וטובים.
עם המלחמה,העולם שלך היה שחור וקודר.שירי הציפורים התחלפו בשקט מוחלט ומצמרר,הדשא הירוק הפך לשלג קר ומקפיא,והשמש החמימה בגדה בך כל פעם מחדש,כן יקירתי,העולם הראה לך את צידו הפחות טוב,את הצד הכואב שבו,האכזרי .

אין מילים בפי,וכל מה שאני רוצה זה לחבק אותך חזק ולחזק אותך,אני כל כך מצטערת שהיית צריכה לעבור את מה שעברת.אני רוצה להחזיק בידך הקטנה ולחזק אותך,אין ספק שמה שעברת לא הגיע לך,אבל אל תדאגי-יש לזה סיבה.
אני לא יודעת אם הסיבה היא שנוכל לקום כמדינה ריבונית,ושנוכל לחיות סוף סוף כיהודים גאים על אדמתינו הנצחית,אני לא יודעת אם זה קרה בגלל זה..אבל אני יודעת שיש לזה סיבה,ובטח גם את שם בשמיים יודעת.

אחותי היקרה, אני מצטערת שילדותך נלקחה ממך כך,באכזריות,ברוע טהור,
ואני מודה לך על מה שאת וכל שאר אחי היהודים ז"ל לימדו אותי בחיי,תודה.