ליבו האמיץ של אליישו

בלארוס 1942 . אליישו אברהמוביץ בן ה14 חיי את חייו העלובים , בשכונה שמיועדת ליהודים . חבריו של אליישו תמיד תיארו אותו כבן אדם בעל אישיות חזקה , אך הוא היה רגיש בליבו . לאליישה יש אחות בת 8 שקוראים לה חנה , אמו היא תופרת שמיכות בשכונה היהודית. ואביו הוא הוא אינסטלטור בשכונה . יום אחד באמצע אוגוסט , פלשו חיילים נאצים לשכונה , ולקחו את כולם בכוח לכירכאות שמיועדות לסוסים . החיילים בעטו בבטן של אמו אליישו , ומשכו בכוח את חנה . אליישו ידע שהוא גמור . אך איזה אור בליבו לחש לו שהוא ישרוד . כול היהודים הגיעו למחנאות , שכולו נראה אימה , וילדים ידעו שפרפרים לא עוברים במקום הזה . ואליישו כשהיגיע הוא התחיל לשים לב , לכל המחבואים , והיציאות , וכל דבר קטן שיכול לחלץ אותו משם . ואז כולם היתרכזו במקום אחד , והמפקד של המחנה אמר את המילים הבאות : " נשים וילדים מופרדים , נשים בצד ימין , וילדים בצד שמאל ". כולם נתקפו פאניקה , אמו של אליישו ידעה שהיא לא תראה לעולם את ילדיה , אז היא נישקה במצחו של אליישו , ובמיצחה של חנה , ונפרדה לשלום. הילדים ישנו ב צריפים צפופים עם קרשים של עץ , חלקם מתו וחלקם לא . ואז עשו פיצול , יש כאלו שילכו להשמדה , ויש כאלו שהילכו לעבודה . לאליישו היה מזל, אך לחנה לא . חנה נורתה בדם קר, ומתה. אליישו סוחט דמעות החליט לברוח. היה זה 3 בלילה , אליישו חיפש מקום לברוח , ואחרי 50 דקות . מצא חור . הצליח להימלט ( אחרי שכמעט תפסו אותו ). אחרי 3 ימים …. נשמעה דפיקה בדלת של איגואר ומלינדה טוריקוב . הגיע ילד חיוור ,רעב ,תשוש. הזוג החליט לעזור לילד , ולאחר שגילו שיש על הבגדים שלו, טלאי צהוב . חשבו ושוחחו והבינו , שהעולם אכזר . וצריך לשמור על הילד . אחרי 6 שנים , אליישו עלה לארץ ישראל , אחרי שהוריו המאמצים מתו ממחלה קשה . הוא היתחתן עם ציפורה , ונולדו לו 3 ילדים .
אך הוא לעולם לא שכח מאיפה בא , ועם איזה כאב הוא התמודד.