כולנו מתים.

עוד מבט מחייך , מסתיר את כל מה שנשאר ,
עוד צרחה נשמעת , עוד אדם נפטר ,
ואימי הלוחשת "הכל יהיה בסדר מירל'ה.עוד מעט ויגמר מירל'ה.." במבט כחוש ,
הכל יהיה בסדר , מירל'ה.
"רוצה לשחק מחבואים מירל'ה ?" שאלה שרה
"אמא , את מרשה לי נכון ?" המבט מורם ובתוכו ניצוץ תקווה ,
הרי איך היא יכולה לסרב , לילדה כזאת קטנה ?
"לכי מירל'ה , תחזרי במהרה." חייכה אליה אימה ונשענה על משכבה.

"ספרי עד עשר שרה!" מבטה השתובב
"לכי להתחבא !" צחקה שרה
ומירל'ה , מירל'ה הקטנה..
הלכה בשקט , כדי לא להרעיש , הלכה להתחבא ,
בדיוק מאחורי הפינה.
"ו..ע..ש..ר!" צחקה שרה
"מה את עושה ילדה ?" המפלצות הגיעו.
צרחה נשמעה. ואת הכל , הכל שמעה מירה.
"יהודיה!נבלה!" בכי קטון של שרה נשמע.
ואז , הגרוע מכל. יריה קלה , ודממה.
ומירל'ה הקטנה , רצה חזרה אל אימה.

"היום הילדים ילכו להתקלח." תירגמה דבורה , שידעה יפה את השפה.
"הילדים ללכת אחריו" הצביעה דבורה על האיש העומד דום
ומבטו פרוס בשנאה.
האיש מתחיל ללכת , ומירה אחריו.
צרחה מאחור נשמעה , אך מירה לא העזה להסתובב.
ככה אמרה לה אימה.
בתור ארוך ומדויק עקבה אחר החייל.

עוד מבט אחת , ואליה הם מסתכלים ,
"אתם רוצים להתקלח ?" באדיבות הם שואלים.
כולנו נצעד , בשורה מסודרת ,
מובלים עירומים.
מובלים ילדים.
נכנסים אל המקלחות.
עוד מבט אחד , וכולנו , כולנו מתים.