יום השואה…

היום המורה חילקה לכל תלמיד פתק, עם סיפור וזה מה שאני קיבלתי…

ילד שוכב במיטה, הוא רוצה לישון. איננו יכול להירדם. הרעב מציק לו. בחדר שקט. כולם ישנים, אמא, אבא ואחות קטנה, ושם בארגז מונח חצי כיכר לחם. אולי הוא ירד בשקט ויחתוך פרוסה קטנה ודקה, פרוסונת דקדקה, אף אחד לא ירגיש. המצפון לא מרשה, הלחם הזה צריך להספיק לעוד יומיים, כבר חתכו מן הלחם מעל למותר. פולמוס בין הרעב והמצפון. גם כך זה לא יספיק, בין כך ובין כך אכלתם יותר מדי, קח! קח! רק פרוסה קטנה. לא, אומר המצפון הלחם הזה הוא של אמך, של אביך ושל אחותך הקטנה, אל תקח מהם, גם הם רעבים כמוך. בסופו של דבר ניצח הרעב. הילד שוכב במיטה מכוסה מעל לראש ונוגס מן הלחם היבש הטבול בדמעותיו המלוחות…

1933-1945
6 מיליון יהודים.
6 מיליון אשר חיו בידיעה שכל רגע הם יכולים למות.
6 מיליון שראו רצח מול עיניים.
6 מיליון שגוועו ברעב.
6 מיליון שנרצחו ע"י חיות פרא.
6 מיליון שתמיד נזכור, נזכור ולא נשכח.