חעכיקגכערא
אני מרגישה את הגוף שלי כמו בבריכת דגים אוכלי אדם לאט לאט נאכל על ידי הפירנאות ואני נשארת עצמות עצמות בלי גוף או נשמה או תודעה. ואני חושבת על איך אוכל לברוח מהבריכה לפני שאשאר כלום רק אפר מעפר בתוך מים מתוקים ואפילו אם אצא בלי יד אחת או שתיים זה לא משנה כל כך, כי קידוש החיים חשוב מהכל. והדגים מתקרבים אליי ומחשבות נכנסות אליי והמים השקטים חודרים עמוק לתוך הנשמה. והתודעה רועשת ואני גועשת אני בתוכי בתוך עצמי. החיים קשים וכך גם הבשר שנחתך, נשרט, נרמס על ידי הדגים. המים מתמלאים גם הם בדם שלי, והכאב חד כמו סכין. קשה לי לנשום. זה לא אפשרי לנשום. אולי הראש מחוץ למים אבל הנפש שוחה עמוק בתוך הדם. וגם אם אצא בלי רגל או שניים זה לא משנה, כי קידוש החיים חשוב מהכל.
תגובות (1)
כ״כ נכון, אולי הסיטואציה שונה אבל הרעיון מאוד חזק וברור, אהבתי.