השנים הנוראות פרק 1
זה היה ב-1941 בצרפת גרתי בדירה קטנה. האח הקטן שלי וכמה חברים שלו גנבו כי לא היה לנו הרבה כסף אבל החזקנו מאמץ . כולם קוראו לי אנלה אבל קוראים לי אנה והייתי בת14 הכל היה כרגיל רגוע ופתאום באו חיילים אני והאח שלי וההורים שלי היו מאוד מפוחדים והבנו שמשהו לא בסדר ההורים אמרו לי לשמור על אח הקטן שלי ואמרו לי להתחבא לא הבנתי מה קורה פחדתי מאוד החיילים מצאו אותי ואת אח שלי לא הצלחנו להתחמק. כל החיילים הסיעו את כל היהודים למקום מוזר אף אחד לא הבין מה קורה כולם פחדו ונתנו לנו אוכל מגעיל כולם לבשו בגדים פסים שחור לבן ההורים עבדו והילדים נשארו ועדין אף אחד לא הבין מה קורה וראינו שאין סיכוי איך לברוח כל הגדר הייתה בקוצים חדים לחיילים היה רובים וכלבים שיכולים להריח כל דבר והחיילים היו כל כך אכזריים הם אפילו הרביצו לאח הקטן שלי בגלל שהוא ירק את האוכל המגעיל והוא היה רק בן עשר כעסתי מאוד על החייל רציתי לשפוך עליו את כל זעמתי אבל לא יכולתי כי בזה היה תלוי בחיים שלי .כל הילדים היו חולים במחלות לא היה מספיק רופאים כדי לרפא אותם רק אח שלי וכמה ילדים היו בראיים .
תגובות (7)
אני חושבת שאולי החלטת על השואה כי אמש הלך לעולמו צורר היהודים המנוול שאין כמותו דמאניוק והוא בן 91.
השואה היכתה ב- 6 מיליון יהודים , השואה תישאר בלב השורדים כפצע מדמם בליבם עד נשימת אפם האחרונה.
סיפור קשה מאד אך כתוב יפה תודה ממני בקי ♥
מישל,
אני חוזרת על ההמלצה שלי מסיפורים קודמים, ובוחרת לא להוסיף הערות עקב חוסר ההתייחסות להערה: כשמוסיפים פסיקים ונקודות, הסיפור הופך למובן.
ואגב, מפני שכתבת "שנים נוראים" ואני מנחשת שההתייחסות היא למילה "שנה" אז יש לך טעות. שנה היא מילה ממין נקבה, ולכן: "השנים הנוראות".
בהצלחה, לין.
תודה ואנסה לא לטעות
זה יפה אבל יהיה טוב אם תרחיבי קצת…..
תודה אני אנסה להרחיב קצת
יפה מאד את כותבת מצוין תמשיכי לפי הקו שלך שהוא ייחודי ומסיפור לסיפור כוחך רק יעלה חחחחחחחחחחחחחחחח את מבינה שאני צוחקת אבל מה שאינני צוחקת זה שתמשיכי לכתוב תודה רבה מתוקה וסופף"ש נפלא ממני בקי ♥
תודה רבה לך בקי וסוף שבוע טוב גם לך