השיר האחרון… (כול מה שאני כותבת לא אמיתי..דמיוני)

דיברתי עם ניצולת שואה
היא סיפרה לי על ביתה
שתיהן ניצולות שואה
היא ביקשה ממני לקרוא לה בשמה הפרטי כמובן,
אך קראתי לה גיבורה,
היא הייתה נבוכה מכך אך לי זה לא היה משנה..
היא הקריאה לי מאמר קטן שהיא כתבה..
"המקום הזה ,
הגטו הזה,
אנחנו בלי אוכל,
קופאים מקור,
אנחנו מחממים את עצמינו אחד עם השני,
אנחנו רואים נאצים בחוץ שמחים,
ואנחנו?
חסרי אהבה, חמלה ושמחה.
שמחת החיים נעלמה מחיינו,
אולי לא תשוב עוד,
בקשה אחת יש לאל,
שישמור עלינו בחיים!"
כך כתבה
דמעות היו בעיני כאשר כתבה זאת,
היא יותר מגיבורה,
כאשר הסתיים הריאיון שלי איתה,
לא יכולתי
הייתי חייבת לספר לה,
אולי מילה אחת או שתיים,
אולי היא תוכל לייעץ לי,
אך כאשר הגעתי זה היה לאחר ימים אחדים
היא לא הייתה
הגיבורה שלי תשמור עליי מלמעלה
הריאיון שלי היה הריאיון האחרון איתה
השיר שלה שכתבה לי היה *השיר האחרון*