היום יום הולדת (הרחבה לכולנו פה אחד)

יומני היקר הכתיבה בך תמיד מעלה בי קושי מסוים. הפריקה הזאת, של כל הרגשות, של כל המחשבות, גורמת לי תמיד למין עקה, אפילו שהיא נעשית מול אוסף סתמי של ניירות הקשורים זה בזה.
היום אמנם, קשה לי במיוחד להביע את רגשותיי בפנייך, היות והם מאוד אמביוולנטיים.
רק כדי שתבין, השוהים אצלנו במחלקה, אין אנו יודעים את יום הולדתם. את גילם אנו קובעים לפי אורך הציפורניים ברגליהם. כי ברגע שננעלו מאחוריהם דלתות המחלקה הסגורה, נולדו מחדש, והפסיקו לגזוז את ציפורני רגליהם.
אצלנו במחלקה אין שום הבדלי דת, גזע ומין… כולנו זומבים צייתנים להפליא. כל חדש שנכנס למחלקה מומר ממקרה קשה של סוציופת רצחני לאדם לא אדם ככולם פה. כולנו פה אחד.
אך היום, נודע לי יום ההולדת שלי…
איני יודע אם לשמוח או להיעצב, היות והוא נגלה לי במסגרת ניסוי מיוחד שנערך במחלקה שלנו.
אל המחלקה הגיעה המפקח, כולו לבוש שחורים, החל מהנעלים שלרגליו וכלה במשקפי השמש והכובע שלבש. הוא העמיד את כולנו בשורה ומתוכנו בחר בקפידה שישה אנשים, אותם הוא חילק לשלושה זוגות. אחר כך הודיע לנו שיערוך בנו ניסוי לו הוא קורה "החזרת קוגניציה ואישיות ללוקים באנטי חברתיות ששותקו".