דם יהודי

בס"ד.
יום השואה חוזר ובא שוב, פעם בשנה.
ואני כל כך לא רוצה לזכור רק ליום אחד.
אני כל כך לא רוצה להפסיק להפנים שבזכות אותם האנשים שעברו את אותם הזוועות, אני ואתם פה קוראים, שומעים ,רואים ומחיי'ם אותם לתקומה. ממשיכים את עם הנצח.
תמיד נראה לי שהיום הזה מגיע בזמן כל כך רגיל ורק בשעות הערב צפות לי מחשבות ,ואם אני הייתי שם במקומם? איך הייתי מגיבה? שורדת או מוותרת? התשובה נראת לי כל כך ברורה, איך אפשר לחיות בתוך מציאות איומה?? איך אפשר עוד להאמין כשאלפי גופות מתות מול העיניים ואין בידייך לעשות דבר? מאיפה וכמה הרצון לחיות?
ואז ההערכה שלי אל אותם השורדים גוברת.
ההערכה שלי אל אותם האנשים שחייכו שם למרות הכול ,שהאמינו שיש מציאות אחרת, מתעצמת.
אני רוצה לצרוח לקלל ולאמלל את אותם האנטישמים שאין בתוכם טיפת אנושיות אבל אז גם אני אהיה כמותם. חסרת אנושיות.
מדהים כמה הנאצים שדגלו בתורת הגזע, שאומרת שרק הטובים והחזקים שורדים, הם בעצם ההפך הגמור מהטוב.
אין לי כל כך מה לכתוב רק שתעריכו את החיים ותנצלו אותם, אם לא בשבילכם אז בשביל שישה מליון יהודים ומעלה שנרצחו, נחנקו ונשרפו בשל זרימת דם יהודי בגופם.