גרסה שלי לשיר:"במשפט"

להתאפק, להפנים ולהבין.
כמאט לחוות את הכול שוב,
כמאט לטעום את הרעב.
לדעת שעשרה מטרים מולי נעמד האיש.
האיש שהרס כל כך הרבה דברים,
האיש שללא בושה גאה במה שעשה.
אני מנסה להאחז במציאות,
אך היא חומקת מידי החלשות.
אותם קרונות רכבת ואותם גדרות.
לא, אסור שזה יקרה שוב.
אבל זכרוני רק ממשיך ונהיה מתעתע עוד יותר.
כבר כמאט אבדתי את התחושה בידיים.
אך לבסוף התכופפתי והרמתי את כובעי שנפל מבלי משים.
עיני חזרו לראות, ורק מילה אחת עוברת בראש:"ארור!"
המוח רוצה לצעוק אך ללא קול.
לא מסוגלת להיות איתו אותו החדר.
לא מסוגלת לראות אותו עוד.
קמתי ויצאתי מהאולם ,משתדלת להצליח לנשום.